דיסק "אשיחה בנפלאותיך" מעמים משולחנו של הרב דב הכהן קוק
שמות הקבצים:
01 אכילה רוחנית
02 היכרות תת הכרתית
03 ואני תפילה
04 כוונת הלב
05 ממקומך מלכנו תופיע
אוסף של 16 הרצאות מס' 1
שמות הקבצים:
1 להיות יהודי.
2 חלקת השדה.
3 נשמת חיים.
4 א-ל אחד יחיד ומיוחד.
ועוד…
10 שיעורים מדיסק "שיח קודש"
שמות הקבצים:
01 בעל שם.
02 מלאך הברית.
03 ויעבור.
04 רחום וחנון.
05 חיבור עם ה.
06 בלבב שלם.
07 בשורת אליהו.
08 דרגה על דרגה.
09 ספירות.
10 שיר סיום.
שיעורים מדיסק "אורו של משיח" מטעמים משולחנו של הרב דב הכהן קוק
שמות הקבצים:
01 ואני תפילה.
02 אורו של משיח.
03 סוד האמונה.
04 הכר את עצמך.
05 זיווג שמים וארץ.
06 מלכות השם.
בס"ד
שלום וברכה
הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל חיתן אותי עם אשתי אתי בקיבוץ צרעה לפני הרבה שנים
בברכה
אורן אהרן רוזן[אנחנו צאצאים של רש"י]
תפילה שהקב"ה ישכין שלום עולמי בכל האנושות
ריבון כל העולמים
א-ל המבשם את העולם בריח שושנים
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-לקי אברהם א-לקי יצחק ו-א-לקי יעקב שתשכין שלום עולמי בכל האנושות למען יאירו כל העולמות העליונים על ידי אמירת כל אחד מ-מזמורי תהילים
בס"ד
תפילה שהקב"ה יבוא אל פתח השער להנהיג את העולם במידת הרחמים
ריבון כל העולמים
א-ל המבשם את העולם באור החסדים
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-ל הנראה אל בני ישראל שתבוא אל פתח השער להנהיג את העולם במידת הרחמים בזאת שמירת השבת קודש בשערי ירושלים עליית שבטים: ותן ל-פב"פ הצלחה בלימוד התורה, בריאות איתנה, פרנסה טובה באושר, ואריכות ימים של עושר כבוד וחיים: למען יאירו כל העולמות העליונים בירושלים מ-כסא הרחמים:
בס"ד
תפילה שהקב"ה לא ייתן עוד לעולם רשות למחבלים לחבל בישראל[ספר זוהר חדש מדרש רות]
ריבון כל העולמים
א-ל המבשם את העולם ביראת ה-א-לקים
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-לקי אברהם א-לקי יצחק ו-א-לקי יעקב שתרחם על העולם בעת רצון מרצון הרצונות לדון את העולם במידת הרחמים מפתחי שערי ירושלים בכל העולמות ולא תיתן עוד לעולם רשות למחבלים לחבל בישראל ממרומי המרומים למען יאירו כל העולמות העליונים בירושלים מ-כסא הרחמים:
בס"ד
שלום וברכה
הרב שמחה הכהן קוק זצ"ל חיתן אותי עם אשתי אתי בקיבוץ צרעה לפני הרבה שנים
בברכה
אורן אהרן רוזן[אנחנו צאצאים של רש"י]
תפילה שהקב"ה ישכין שלום עולמי בכל האנושות
ריבון כל העולמים
א-ל המבשם את העולם בריח שושנים
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-לקי אברהם א-לקי יצחק ו-א-לקי יעקב שתשכין שלום עולמי בכל האנושות למען יאירו כל העולמות העליונים על ידי אמירת כל אחד מ-מזמורי תהילים
בס"ד
תפילה שהקב"ה לא ייתן עוד לעולם רשות למחבלים לחבל בישראל[ספר זוהר חדש מדרש רות]
ריבון כל העולמים
א-ל המבשם את העולם ביראת ה-א-לקים
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-לקי אברהם א-לקי יצחק ו-א-לקי יעקב שתרחם על העולם בעת רצון מרצון הרצונות לדון את העולם במידת הרחמים מפתחי שערי ירושלים בכל העולמות ולא תיתן עוד לעולם רשות למחבלים לחבל בישראל ממרומי המרומים למען יאירו כל העולמות העליונים בירושלים מ-כסא הרחמים:
בס"ד
אודות המחלוקת על הצד חילזון והפוצעו[[בבלי שבת עה', א']
1]כתיב]בבלי שבת עה',א']:"ת"ר הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת ר' יהודה אומר חייב שתיים וכו'
2]דג החילזון הארגמון קהה קוצים קרוי דג כיוון שהיו צדים אותו ברשתות והוא היה נאסף אל הרשתות לכן קרוי הוא דג[ילקוט שמעוני מלכים ד"ה שלמה המלך]
3]את דג החילזון שהיו צדים היו מגדלים בביברים בסמוך לים במקומות כמו חוף תל דור, אכזיב, ואפולוניה בים התיכון [בבלי מסכת ברכות יח', תוספות].
4] כאשר היו מגדלים את דג החילזון בביברים היו היוגבים מנקבים חור בקונחיית המגן לרכיכה בשביל לפצוע את הנרתיק שהוא כלי עור טהור של דג מהים לצורך הפקת צבע התכלת או צבע הארגמן בשתי שיתות הליכי צביעה שונים.(ויש שתי ייעודים לשימוש דג חילזון הארגמן: האחת לצורך מאכל טמא על ידי גוי והשני לצורך צביעת צמר בצבע תכלת או ארגמן: אם-כן ניתן לטעון שאם הקדישו את הממונות לצורך לרכישת דם החילזון עבור אכילת דג החילזון לצרכי רפואה, שונה בחילוק הדין בממונות הכסף שהוקדש לצורך צביעת הצמר בתכלת וארגמן. והחילזון שמיועד לצרכי אכילה ורפואה דינו כחלזון טמא ויש ספק אם הממון המיוחס היה מיועד עבור אכילת חלזון מהיבשה. לכן, חילק רבי יהודה את צדתו ופציעתו של החלזון לשתי מלאכות: היינו לדישה ולנטילת נשמה כמו במקרה של חלזון היבשה(אולי כיוון שכאשר היו מוכרים אותו בשווקים היה קיים חשש לערבוב בין שני סוגי החלזונות לצורך מאכל מבלי שבררו אותם). ובמקרה השני שהחלזון היה מיועד אך ורק לצורך צביעת צמר תכלת או צמר ארגמן חז"ל פסקו שדין נטילת הנשמה היא תולדה של הפציעה של הקונחיה וניקור הנרתיק כמלאכה אחד בלבד כי לא ניתן היה לחלק בין חלזון חי לחלזון מת.
5]כיוון שהדם חלזון היה במראית עין כנוזל הפרשה של דם אדם או כדם בעל חיים הוא היה קרוי דם חילזון כדם תבוסה שיוצא חציו כאשר דג החלזון חי וחציו כאשר דג החלזון מת וחז"ל במסכת אהלות [פרק ג', משנה ה'(קהתי)](מכאן יש דיון בתלמוד הבבלי על נטילת נשמה]
6] היה מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים האם פציעת החלזון שנלקח בכל מקום ביבשה לצורך הפקת דם החלזון גורם לנטילת נשמה(כי אחרי פציעת החלזון הוא מת ולא ברור אם דין דם החלזון הוא כדין דם תבוסה או שאם החלזון נלקח בסמוך לביברים ופוצעים אותו על ידי ריסוק הקונחיה ומחזירים אותו בהיותו עדיין חי לביברים לצורך הפקה של דם חלזון עתידית נוספת, אין בכך נטילת נשמה-אלא רק מלאכת דישה של ריסוק הקונחיה בלבד(למעשה המחלוקת בין רבי יהודה לחכמים האם פציעת החלזון מחייבת רק נטילת נשמה או שתי מלאכות של ריסוק הקונחיה כמלאכת דישה ובנוסף לכך נטילת נשמה מתבססת על דברי המשנה(מסכת אהלות פרק יז',משנה ד') האם הקונחיה היא חלק "מגופו כברייתו" והיא איבר מאיבריו של חילזון הארגמן שבים(כפי שסוברים חז"ל במסכת מנחות מד',א',ד"ה:"ברייתו דומה לדג" והקונחיה היא חלק מגוף החלזון או שלפי שיטת רבי יהודה חילזון הארגמן הוא אינו גוף אחד עם הקונחיה שהיו מרסקים אותה בשביל לפצוע את דג החילזון והוא כמו חילזון היבשה שהקונחיה אינה גופו כברייתו.
7]לצורך הדיון במחלוקת בין רבי יהודה לחכמים אודות השאלה האם הקונחיה של דג חלזון הארגמן דינה כקליפה שמצטרפת לגוף הרכיכה או שהקונחיה נפרדת מתולעת הרכיכה[לשון רש"י] לעניין דיני טומאה וטהרה וההגדרה הביולוגית הבסיסית[שורש המחלוקת בין ב"ש לב"ה(במס' עוקצים פרק ג', משנה ח' ע"פ ספר הזוהר בראשית קנא' ב-פי' הסולם) היתה האם הקונחיה של דג חלזון הארגמן נחשב לעור של הרכיכה משום אחיזה לטומאת הקליפות,שכן, עצמות הם משומרים מכל אחיזה לטומאת הקליפות, אבל גידין לבשר ועור קיים החשש שישנם בהם אחיזה לטומאה], ניתן להביא את דברי חז"ל במסכת עוקצים פרק ב',משנה ד'-בה ניתן לדמות את הקונחיה של דג חלזון הארגמן לקליפת ביצה: היינו האם הקונחיה דינה כקליפה או שדין הקונחיה כעצם שבאה לשמר את תולעת הרכיכה הימית?ואולי מכאן ניתן להבין שריסוק הקונחיה לפי הגדרתו של רבי יהודה הרכיכה, בעוד חז"ל מחשיבים את ריסוק הקונחיה כפציעת גוף הרכיכה של חלזון הארגמן.נחשבת למלאכה נפרדת מפציעת נרתיק החלזון כי הקונחיה אינה מצטרפת לגוף תולעת
8] (ישנם שני שימושים לדם חלזון הארגמן: האחד לצרכי רפואה והשני לצורך צביעת צמר לאריגים של תכלת וארגמן.מההיבט של צרכי רפואה של מחלות כרוניות לא היה צריך להקפיד שהחלזון ישאר בחיים בביברים,בעוד מההיבט של צביעת הארגים הדבר היה הכרחי א"כ ייתכן והחילוק בין רבי יהודה לחכמים הוא על צביעת בגד מלוגמא מדם החלזון(מסכת כלים פרק כח',משנה ג') שמקבל טומאת מכשירין בתמיסת דם החלזון והוא כשר לתרומה לבין אריגי תכלת וארגמן מדם חלזון שהוכשר לטומאת מאכל והוא אינו ראוי לתרומה(מסכת טבול יום)[מחלוקת על הסגולות הרפואיות של דם החלזון]) לכן, חייבים בשתי מלאכות בנפרד כאשר פוצעים אותו לצורך הפקת דם חילזון עבור צבע התכלת והארגמן[עי' בספר הברית מתלמידיו של הגאון מווילנא]). ואפשר גם לפרש את המחלוקת האם ניתן לחלק את פעולת הפציעה של קונחיית חלזון הארגמן לשתי פעולות: היינו ריסוק הקונחיה כמלאכת דישה ולאחר מכן ניקור הנרתיק של החלזון לצורך הפקת דם החלזון או שמה שקובע הוא התוצאה של נטילת הנשמה על ידי פעולה משולבת של ריסוק הקונחיה ופעולת הניקור של נרתיק החלזון-כי ישנם מקרים כאלה של ריסוק הקונחיה כמלאכת דישה שהחלזון אינו מת וישנם מקרים אחרים שבהם החלזון מת כתוצאה מפעולת הניקור של נרתיק החלזון לצורך הפקת דם החלזון בשבת. מכאן ניתן אולי ללמוד שהיו כל מיני מנהגים להפיק את דם החלזון מחלזון הארגמן, כאשר חכמים התייחסו למנהג הרווח ורבי יהודה פסק להפקת דם החלזון בשיטה אחרת[חז"ל אומרים במסכת אבות:"הכל הולך אחרי רב המעשה"].
9]ייתכן והמחלוקת בין רבי יהודה לחכמים מתבססת על המחלוקת בין בית שמאי לבית להלל[מסכת עוקצים פרק ג',משנה ח']:"דגים מאמתי מקבלין טומאה? בית שמאי אומרים משיצודו. ובית הלל אומרים:משימותו. רבי עקיבא אומר:אם יכולין לחיות…" ןכ'[עי'(שם) בקהתי].בית שמאי סוברים שהואיל ודגים אינם צריכים שחיטה,לפיכך, משיצודו הרי הם חשובים כמתים ולכן, אין משמעות לריסוק הקונחיה כמו בחיתוך דבר מאכל בשבת שאינו נחשב למלאכת דישה כי הדג נחשב למת לאחר שצדו אותו. ובית הלל סוברים שדגים אינם מיטאמאים בטומאת אוכלים אלא לאחר שמתו לכן ריסוק הקונחיה נחשב למלאכת דישה ופציעת החלזון שהורגת אותו נחשבת לנטילת הנשמה.
10] (וכן, במסכת מכשירין פרק ו',משנה ג' ד"ה:"ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהן-טמא[באיסור הכשרת מאכלים לטומאה וכי יותן מדאורייתא וייתכן וכוונת חז"ל בברייתא במסכת ברכות מד' א' שברייתו של דג החילזון מהים כבריית דג לצורך הכשרת מאכלות בוכי יותן מדאורייתא-שם נלמד ע"פ הכלל במסכת מכשירין פרק ראשון משנה א' שדין הוא בין אם צובעים תכלת או ארגמן מחילזון הארגמן להוסיף את דם החילזון לצורך צביעה למים טהורים ולא חס וחלילה להוסיף מים לאבקת דם חילזון[שעל-פי דברי חז"ל במשנה במסכת כלים ובמסכת עבודה זרה כל עוד הוא לא נטמא באיסור מדאורייתא וכי יותן דם החילזון טהור]. וכל-זאת שהיוגב הצובע את הצמר לובש כפפות בכדי למנוע שהזיעה מהידים יטמאו את תמיסת דם החלזון הארגמן בטומאת וכי יותן.ולפי דברי התלמוד הבבלי במסכת עבודה זרה דף כח' עמוד ב' ד"ה:"משקדי חלזונים" כיוון שהיו מוסיפים שקדים לתמיסת דם היורה-בכדי לחזק את הצבע של התכלת בזמן מלאכת הצביעה של הצמר, והרי השקדים הם פירות מקל וחומר נלמד לפי אלו שנוהגים להוסיף סממנים מן הצומח לדם החלזון כשיטת הרמב"ם בשביל לצבוע את הצמר בצבע התכלת שצריך גם-כן להוסיף את המרכיבים או אבקות למים ולא ההיפך בכדי לא להכשיר את הצמר לטומאה לפי האיסור מדאורייתא לצרכי מאכלות אסורים"וכי יותן"],
11]לעמות זאת הקלא-אילן אינו מקובע לצמר כמו צבע תכלת המופק מדג חלזון הארגמן[מסכת אהלות] לכן, הוא נטמא כמו צבע הארגמן[מסכת כלים]. וגם מוסיפים לצבע הארגמן קליפות של שקדים ואגוזים[מסכת שבת] שהם ראויים למאכל כאשר הפרי ירוק-בכדי לחזק את הצבע, ובתהליך הצביעה מכשירין את תמיסת הצבע ביורה לטומאת מאכלות[מסכת מכשירין]. לכן, הקלא אילן אינו ראוי לתרומה[מסכת טבול יום]-כי כל דבר טמא אינו ראוי לתרומה. לכן, הקלא אילן אינו יכול להיחשב לצמר תכלת-אלא דינו כצבע צבעוני כמו הארגמן. ומטילים תכלת טהור בציצית ולא ארגמן כיוון שהארגמן מקבל טומאת אהל[מסכת כלים ע"פ מסכת אהלות].
12]שאלה:האם מותר לצבוע צמר תכלת או צמר ארגמן עם דם תבוסה של חלזון הארגמן משום ספק נטילת נשמה, או שעדיף להפיק את הצבע מחלזונות שגדלים בביברים ללא נטילת נשמה[הסבר כיצד היה לקדמונים חלזון ארגמן כאשר כתוב בתלמוד הבבלי שהחלזון עולה אחת לשבעים שנה]-בכדי לא לעבור על האיסור מדאורייתא של בל תשחית[כיוון שכתוב שדמיו של החלזון יקרים] לצורך הכנת בגדי כהונה[בגדי שרד] ובכדי שלא יגידו שהגויים מוכרים לישראל דם חילזון לצורך מאכלות אסורים]?
13]הסיבה שנסמכה פרשת ציצית למקושש העצים בפרשת שלח לך בספר במדבר כיוון שאדם שלובש תכלת בציצית מחזיקים אותו בבית דין כאדם שספק חולה במחלה כרונית, לכן ספק פיקוח נפש דוחה את השבת ולא ניתן לדון אותו בשבת לסקילה.(הכלל הוא שכאשר יש חיוב בתורה לנהוג לבוש תכלת בציצית שנחשב למצוות עשה מדאורייתא[עי' פירוש הרמב"ן על שה"ש]-בכדי למנוע עבירה על איסורי כרת).(וכן, עי' במסכת נגעים פרק ח' משנה א'[בקהתי]:"…כל מקום שאתה מוצא "עשה" ו-"לא תעשה", אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו, יבוא עשה וידחה לא תעשה(רמב"ם: ברטנורא: ועי' תוספות רבי עקיבא איגר).
בברכת התורה ולומדיה
בס"ד
שלום וברכה
בנוגע לשאלה במאמר על דג החילזון בפוסט הקודם כבוד הרב דב קוק שליט"א יכול לפנות בשאלה לכבוד הרב שלמה ישראלזון שליט"א
בברכת שבת שלום
בס"ד
תפילה למילוי מפלס ים כנרת
ריבון כל העולמים
א-ל הנראה אל בני ישראל
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-לקי אברהם א-לקי יצחק ו-א-לקי יעקב שבאור ספירת התפארת תמלא את מפלס ים כנרת להאיר אור שמח בנשמות של כל עם ישראל
בס"ד
תפילה לשחרור בשלום את כל החטופים השבויים בידי אויבי ישראל
ריבון כל העולמים
א-ל המבשם את העולם ביראת ה-א-לקים
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-לקי אברהם א-לקי יצחק ו-א-לקי יעקב שתרחם על העולם בעת רצון מרצון הרצונות משערי ירושלים ושחרר בשלום את כל החטופים והשבויים בידי אויבי ישראל שנשבו בעבור שלא יהיו עוד המלחמות ממרומי המרומים בשמים למען יאירו כל העולמות העליונים מפתחי השערים בתפילות ובלימוד של מזמורי תהילים:
בס"ד
תפילה לחירות ממלאך המוות ומשעבוד מלכויות ומכל המחלות הרעות בעולם
ריבון כל העולמים
א-ל המבשם את העולם בריח שושנים
יהי רצון מלפניך ה' א-לקינו ו-א-לקי אבותינו א-ל הנראה אל בני ישראל שתבוא אל פתח השער לתת לנו חירות ממלאך המוות ומשעבוד מלכויות ומכל המחלות הרעות שבעולם להנהיג את כל העולמות במידת הרחמים מפתחי ירושלים למען יאירו כל העולמות העליונים בירושלים מ-כסא הרחמים, שנאמר[שמות לב',טז']:"וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת׃"
בס"ד
בדין אמירת נוסח הברכה "שעשני ישראל" כנוסח יהדות איטליה בארץ ישראל
הלכה בארץ ישראל לברך בברכות השחר "שעשני ישראל" לפי דברי רבי מאיר במסכת מנחות מג', ב' הב"י (או"ח סי' קס"ז, ובשו"ע סי' קס"ז ס"י) פסק, שכיון שספק ברכות להקל יצא י"ח. ולא "שלא עשני גוי" כדברי הב"ח (ע"פ דברי התלמוד הירושלמי במס' ברכות פרק תשיעי סג',ב' ד"ה: "שלשה דברים צריך וכו'-עי' [שם]מסורת הש"ס סי' ב' מתוך דברי התוספתא מנחות פרק ו' ד"ה:"ברכות כהנים מעכבות"[ע"פ האמור בדברי חז"ל במס' כתובות ש-"כבוד הכהן דוחה את כבוד הציבור"]-בכדי לא לדון ביוחסין של כהנים מחוץ ללשכת הגזית בבית המקדש כדברי חז"ל במסכת מידות פרק ה', משנה ד', ובכך לגרום לכהנים לעבור על איסורי גידוף[במדבר טו', ל' וכן, במדבר טז',ל'] שעלולים להיגרר לאיסורי דיני נפשות שפוסלים את הכהונה שלהם ושל יהודים אחרים אשר הם מוציאים את דיבתם[וכן עי' בתלמוד הירושלמי מס' ברכות יג', א' פרק ב', הלכה א' ד"ה: "חביב עלי משפט וצדקה שאתה עושה יותר מן הקרבנות וכו'[משלי כא']…"
וזאת נלמד מתוך דברי ספר גור אריה השלם מאת המהר"ל מפראג בספר ויקרא כא', ב' על רש"י סי' ב' שמביא את דברי רש"י על הפסוק, ד"ה:"הכהנים בני אהרן וגו'" שבא לרבות את הכהנים החללים[עי' בתלמוד הירושלמי מסכת תרומות פרק שמיני הלכה א מתני' ד"ה:"האשה שהיתה אוכלת….כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה ר"א מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר וכו'-עי' ע"פ פני משה דף לח' עמ' ב'…"והלכה כר' יהושע" …גמ'(דף מ', עמ' א'):ד"ה:"א"ר יוסי זאת אומרת היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשירה עד שיופסל בב"ד(לשכת הגזית במשנה מסכת מידות פרק ה', משנה ד'-ואסור לדון בזה מחוץ ללשכת הגזית בבית המקדש) הדא אמרה ספק טמא ספק בעל מום עבודתו כשירה דאת מדמי ליה לבן גרושה לבן חלוצה וכו']] בזמן שאין בית מקדש כדברי רבי יהודה במסכת ברכות סא',ב' כמו שנלמד מתוך דברי רבי עקיבא שצריך לכוון את תפילת שמונה עשרה לירושלים של מעלה כאשר חרב בית המקדש אבל לומר את הנוסח "עשני ישראל" כדברי רבי יהודה[במשנה במסכת מידות פרק ה',ד' ולא כדברי התלמוד הבבלי במסכת ברכות שרבי יהודה פסק לברך "שלא עשני גוי"] שכוונתו כאשר אין לשכת הגזית בירושלים של מטה מצויה על-פי דברי חז"ל במסכת מידות פרק ה', משנה ד'.
אבל נלמד שלמעשה בנוסף לכך שלא ניתן לפסוק להלכה את נוסח הברכה לפי דברי התוספתא על מסכת מנחות פרק ו' מתוך דברי מסורת הש"ס בתלמוד הירושלמי והבבלי[מס' ברכות סג',ב'].
וזאת נלמד שלא לברך את נוסח הברכה "שלא עשני גוי" בברכות השחר לפי הדברים המובאים מתוך דברי חז"ל בתלמוד הירושלמי במסכת שביעית פרק ז', הלכה א'-כיוון שנלמד[שם] שאסור לברך את הנוסח "שלא עשני גוי" על-פי התוספתא[שם] בכדי שלא ישתמשו בכספי הקדש בשביל לצבוע תכלת בתוספת סממנים[כשיטת הרמב"ם על-פי דברי הרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל בעיתון "הליכות שדה"], "כי תוספת הסממנים שמכניסים לדם החילזון ביורה עלולים להיות חומרים מסוכנים של גבישים של חומרים כימיים בדרגת ניקיון שאינה פרמצאוטית ומבלי שיש השגחה על תהליך היצור של החומרים הכימיים שמוסיפים לצורך צביעת התכלת למצווה על ידי משגיחי כשרות מטעם הרבנות הראשית לישראל. שאז חומרים מסוכנים שנספחים לצמר התכלת בזמן מלאכת הצביעה ושלא נשטפו כהלכה מתוך הרשלנות בעבודה ומבלי שתהיה הקפדה על עקיפת החוק של דיני העבודה במשפט העברי, החומרים עלולים לשמש כדברי מאכל לתינוקות קטנים שעלולים להכניס לפה כ-שעשוע את הציציות של אבא" וגם בדג חילזון הדיונון לפי שיטת הזיהוי של האדמו"ר מרדז'ן ישנם חמרים פפטידים רעילים הקרויים בלועזית CEPHALOTOXINS שגורמים להתקווצות שרירים וללחץ דם מוגבר ביונקים לכן זה בעייתי להתיר סוג של חילזון זה לצורך קיום מצוות צביעת התכלת. ככלל כל דג חילזון החשוד שהוא מכיל חמרי טבע מסוכנים בבריאתו או שצדים אותו עם חילזונות ודגים שמכילים חמרים מסוכנים כמו נוירוטוקסינים אסור בשימוש לצורך צביעת התכלת למצווה [איסור דיני נפשות ר"ל-בשביל להימנע מאיסור זה בצביעת התכלת אפשר לצבוע את התכלת לפי שיטת רש"י, הקרויה על שם החוקר האנגלי EDMONDS של צביעת תכלת בלי תוספת סממנים לדם היורה שאז לא קיים החשש של תוספת חומרים מסוכנים באיסור. [ניתן למעשה ניתן לחלק בין ההיתר של הרמב"ם להוסיף סממנים שאינם נותנים טעם לשבח לתמיסת דם החילזון ביורה והופכים אותו לדבר אכילה באיסור כמו הוספת בסיס או פחם של סודיום הידרוקסיד, סודיום סולפאט, ואמוניום סולפאט, לבין האיסור של רש"י בתוספת סממנים ההופכים את דם החילזון ביורה שדינו כמלוגמא(תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פק ח' הלכה א' בגמרא) לדבר מאכל טמא באיסור שיש בו הנאת מאכל כמו סממנן הסודיום דיתיוניט]למעשה יש אומרים ומאחר והפתילות תכלת נשטפות במכונת כביסה לאחר מלאכת הצביעה אין לחשוש לאיסור זה באופן המעשי ובדיעבד יוצאים ידי מצוות התכלת. ואכן לצמר (עמרא שהוא התכלת על פי התלמוד הבבלי במסכת יבמות ה',ב') הצבוע בדם חילזון הארגמון קהה קוצים(על-פי התלמוד הבבלי במסכת עבודה זרה כז',ב' ד"ה:"משקדי חלזוני" ד"ה :"נימין בפי' רש"י[שם-ע"פ מסכת כלים במשנה שקובעת כי את הנימין צובעים בצבע ארגמן]) מכיל תרכובות כימיות כמו די-ברומו-אינדירובין, ברומו-אינדירובין ואינדירובין בתרכובת הצבע, כך שחומרים אלו בצבע התכלת הופכים אותו לדבר צבע שחל עליו דין של מלוגמא(תלמוד ירושלמי מסכת שביעית פרק ח', הלכה א') כאשר הצמר בפתיל תכלת בא במגע פיזי עם הלובש את הבגד ובכך,יש מעבר של החמרים המרפאים באופן טרנסדרמלי בריכוזים נמוכים פעילים רפואית של החמרים הנדונים. אבל כיוון שהברכה תוקנה לכלל עם ישראל ותמיד קיים חשש שמישהוא עלול לעבור על איסור דיני הנפשות כתוצאה של תוספת חמרים מסוכנים רעילים לדם החילזון ביורה, יש לנהוג לכתחילה כשיטת רש"י על-פי שיטת הצביעה של EDMONDS לצורך צביעת התכלת למצווה].לכן, הלכה כדברי רבי מאיר במסכת מנחות מג',ב' לברך "שעשני ישראל" בברכות השחר ולא "שלא עשני גוי" כדברי רבי יהודה[על-פי טענת התוספתא בדין הסיבה לאמירת נוסח הברכה "שלא עשני גוי" מתוך דברי חז"ל בברייתא בתלמוד הירושלמי במסכת ברכות סג',ב' (שם) כמובא במסורת הש"ס [שם] (כמו שנוהגים אצל חרדים שצובעים תכלת ומברכים "שלא עשני גוי").
ועוד טעם בהלכה לצבוע תכלת בלי תוספת סממנים בדם היורה לפי שיטת הצביעה EDMONDS ע"פ מסורת ל-דר' אינגה קנולד כיוון שאסור לחלל כספי הקדש לצורך צביעת תכלת עם סממנים שהם חומרים מסוכנים [ע"פ התלמוד הירושלמי במסכת שביעית פרק ז', הלכה א'] וגם כיוון שלא יגידו ע"פ דברי חז"ל במסכת שביעית פרק ז', הלכה א' שצבעו עם רכיכת דג החילזון הארגמן שהוא טמא למאכל שנוהגים החולים במחלות כרוניות לאכול לצורך רפואה לאחר שהוסיפו לדם היורה סממנים שאינם רעילים למאכל תינוקות הנותנים טעם לשבח לרכיכות שכעת הופכות מדבר שלצורך רפואה לדבר מאכלות אסורות שיש בהן הנאה כמו באכילת איסורי שביעית[ע"פ האמור בתלמוד הירושלמי פרק שמיני הלכה א' ד"ה:"כלל גדול".
וכן, עי' בתלמוד הירושלמי[מס' ברכות פרק ששי הלכה ב'] ד"ה:"תני ר' יוסי וגו'" ע"פ דברי ספר הזוהר פר' ואתחנן-מאמר בעי למכסיה עינוי דלא יסתכל בשכינתו סי' י' בפי' הסולם ד"ה:"ת"ח מאן דקאים"(נלמד שעיקר הדיון בתלמוד הירושלמי בא לבאר את החשש בדברי חז"ל של אמירת נוסח אחיד של ברכות על-ידי כל עם ישראל שלא יביא את העם לזלזל בשכינה על-ידי אמירת נוסח ברכה לבטלה ללא כוונה תחילה שמביאה לאיסורי מעילה של דיני ממונות לא כשרים וגזל של קניין רוחני.
ובנוסח הברכה "שלא עשני גוי" ישנה בעיה נוספת שהמילה "גוי" בלשון הקודש, כוללת בתוכה ובאה לרבות את פירושה במילה "ישראל" (כמו במילה גוי גדול)[עי' בספר ישעיה א',ד':"הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את-ה' נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור"]. לכן המובן של נוסח הברכה "שלא עשני גוי" מתפרש ובא לרבות את הפירוש המילולי בלשון הקודש "שלא עשני ישראל" כמו אדם צדוקי שפוטר את עצמו מלקחת על עצמו עול מצוות בגלל שהוא מחזיק את עצמו כ-"ספק ישראל ספק גוי".(ובספר סיפורי אליהו חלק ראשון מאת ישראל יעקב פרק ראשון, ד"ה:"אליהו גומל חסדים" מביא "בפרקי דר' אליעזר איתא: אמר הקב"ה: שני דברים נתתי להם לישראל אחת של טובה ואחת של רעה: של טובה היא של חיים, ושל רעה היא של מות. של טובה יש בה שני דרכים-אחת של צדקה ואחת של חסד, ואליהו ז"ל ממוצע ביניהם וכשיבוא אחד להיכנס, אליהו מכריז ואומר:פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים")
ובספר הזוהר פרשת כי תצא רעיא מהימנא סי' כג' במאמר מוציא שם רע סי' כג' כתיב:"ואיך הוא שם רע וכו': ואיפה הוא השם רע שהוצאת עליה. אלא אחר שהמלכות ניתנה לישראל, כל מי שמוציא שם רע על ישראל הוא כמוציא שם רע על המלכות והשם רע היה במה שאמרת לקב"ה למה ה' יחרה אפך בעמך. דהיינו ישראל והקב"ה אמר וכי אתה הוצאת שם רע על ישראל שעשו את העגל לך רד כי שחת עמך דהיינו העם שלך שהם הערב רב ודאי שאתה גיירת אותם הם עשו את העגל ומשום זה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וע"כ ולו תהיה לאשה כנ"ל.
וע"פ דברי הרד"ק[בראשית ז',ב'] סי' ב' ד"ה:"מכל הבהמה הטהורה תקח לך" מביא הרב דוד קמחי זצ"ל"…ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, ולא אמר טמאה וכן הוא דרך הכתוב במקומות [רבים] וכן אשר לא יהיה טהור[דברים כג', יא'] כי לא טהור הוא [שמו"א כ', כו'] ואשר לא טוב עשה [יחזקאל יח', יח'], לא טובה השמועה [שמו"א ב', כד'] ולהכרית גוים לא מעט [ישעיה י',ז'] והדומים להם פעם ידבר במקום פעם במכחיש והכל אחד ורז"ל [פסחים ג', א'] למדו מזה שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו ואמרו לעולם יספר אדם בלשון כבוד עכ"ד".
לכן, לכהנים בני אהרן מיוחסים אסור להם לברך את נוסח הברכה "שלא עשני גוי" וגם לישראל אסור לברך נוסח ברכה זו[אולי בגלל זה מסורת הש"ס על הירושלמי הביא את המקור מהתוספתא-בכדי ללמד שאין הלכה לברך "שלא עשני גוי" כפי שמובא בדברי חז"ל בתלמוד הירושלמי(על-פי דברי פרופסור יהודה פליקס זצ"ל-ראש המחלקה ללימודי יהדות וארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן):כלל הוא שעורכי התלמוד הוציאו את הברייתות המצויות בתוספתא מהתלמוד- בכדי שלא ילמדו לפסוק מהם ישירות הלכה[כפי שנוהגים פוסקי הלכה מגדולי ישראל בציבור החרדי].וגם בשולחן הערוך נפסק להלכה שלא לענות א-מ-ן אחרי הברכה הנדונה שנאמרת ביחיד ולא בציבור בברכות השחר.(וזאת ע"פ האמור בתורה[דברים יט',יח']:"שלא להעיד עדות שקר מדאורייתא").
לפיכך, כהן שמברך את נוסח הברכה "שלא עשני גוי"(היינו "שלא עשני ישראל")לא מקיים את ציווי התורה [במדבר ו',כז']:"ושמו את-שמי על-בני ישראל ואני אברכם"-כיוון שהוא מטיל בספק את היוחסין של עצמו כאחד מבני ישראל". וגם-בכדי לא לתת פתחון פה לשטן שישראל עוברים על האיסור בתורה [ויקרא כ',כג'](כיוון שבירך "שלא עשני ישראל" שאז האדם המברך "שלא עשני גוי" מוחזק כספק ישראל, ספק גוי", ולא מתקיים התנאי בתפילת שמונה עשרה "ברכנו אבינו כאחד" והדבר נחשב לברכה לבטלה. וגם מובא עניין נוסף בדברי חז"ל במשנה במסכת ביכורים פרק א', משנה ד').
ובתלמוד הירושלמי במסכת ברכות פרק חמישי הלכה ד' (גמ') כתוב:"…ר' יודה בן פזי בשם ר' אלעזר כל כהן שהוא עומד בבהכ"נ ואינו נושא את כפיו עובר בעשה וכו'](עי' [דברים יד',א']:"בנים אתם ל-ה' א-להיכם לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת["עי'[שם-רש"י] בספר גור אריה השלם סי',א': ד"ה: לא תתנו גדידה"…"שהיו סבורים להוציא מחשבתם, שהיו אומרים שהעבודה זרה אין בו אחדות והוא נוטה לדין גמור… שיאמר שכל מעשיו דין גמור…ולכך צריך שיהיה הבית דין אינו מחולק…ואם יהיה בכם שום שניות וחילוק… כאילו היה חס ושלום בו, כי העלול מורה על…(עי' בהגהה מאת הרב הרטמן שליט"א סי' 40:"כפי שיבאר באור חדש (נו:) וז"ל "כי ישראל הם עלולים מן השי"ת בעצם ובראשונה, והעלול הוא מורה על שבחו של העילה. כי אין עלול בלא עילה ויורה העלול על מציאות העילה ועל מהות העילה" עכ"ד
וחכמים אומרים[מסכת אבות פרק ג', משנה ו']:"רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם,…ומנין אפילו אחד? שנאמר [שמות כ', כד']: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך":(נלמד שנוסח הברכה המתוקן יוצאים בו ידי חובת מצוות אמירת הברכה כיוון שהיא נחשבת ללימוד תורה גם ביחיד-בברכות השחר).
בברכת התורה ולומדיה
בס"ד
חידושי תורה מתוך ספר במדבר
1] במדבר טו', שלחת לא':"והנפש אשר-תעשה ביד רמה מן-האזרח ומן הגר את-ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההוא מקרב עמה:"
פי'-עי' בספר תלמוד עשר הספירות חלק יד' גדלות ז"א שער מאמרי רשב"י בפי' אור פנימי, ד"ה:,ניתוק רוחני מאורות השמים והסתלקות השכינה כתוצאה מדברי נאצה והוצאת דיבה של עמי הארץ מבני ישראל והערב רב:"
2)במדבר טו', שלח, לח':"דבר אל-בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על-כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על-ציצת הכנף פתיל תכלת:"
פי' א': התכלת בכוחו למנוע התפתחות של מחלות נוירו-דגנרטיביות כתוצאה מהקליפות במחשבות שנוצרות כתוצאה מדיבור לשון הרע ביחד עם אמירת מאה ברכות ביום[ע"פ דברי רבי מאיר בתלמוד הבבלי במסכת מנחות מג',ב'](אכילת דג החילזון לצורך מניעת דיבור לשון הרע לא מעילה ואסורה, לעומת-זאת לבוש תכלת בציצת מרפא ומותר[עי' במסכת כלים פרק כח', משנה ג' ד"ה:"בגד מלוגמא"].[שורש המחלוקת בחז"ל על סוגיית גניזת התכלת ביסודה מובאת במשנה במסכת קינים פרק ג',משנה ו',ד"ה:"ויש אומרים: אף צמרו לתכלת" היא מחלוקת המתבססת על השאלה ההלכתית האם מותר ללבוש צמר תכלת של פיגולי רחלים שנשחטו לשם זבחים לצורך ריפוי של מחלות נוירו-דגנרטיביות כתוצאה מהיווצרות קליפות טומאה במחשבה שנגרמות כתוצאה מדיבור "לשון הרע" והוצאת דיבת הארץ לעומת אלו שלובשים צמר פיגולים לבן בטענה ש-"התכלת נגנז ועד שיבוא מלך המשיח אין טעם ללבוש תכלת בציצית":[עי' בפי' הקהתי על מס' זבחים פרק ג',משנה ד', ד"ה:"מן הטלפים" ע"פ מסכת זבחים פרק ט', משנה ה'[שם]-בקהתי ע"פ הילקוט שמעוני צו ז',סי' צ'. וכן, בתלמוד הבבלי במסכת ע"ז, מז' א' ע"כ](א"כ לפי דברי חז"ל במשנה בדברי חז"ל היו חכמים שחששו שלא ישרפו את הקרבנות לאחר שחיטתם בזמן שמצווה התורה(הקטרת איברים כמו הראש של הכבש שמכיל צמר)-בכדי לגזוז את צמר הרחלים לצורך צביעת תכלת ומכירתו].וזאת בכדי לא לבטל את חשיבות חכמי ישראל בביטול נדרים ובכדי לא לפגוע בקדושה של הכהנים(עי' בילקוט שמעוני פרשת צו-שמיני על ספר ויקרא)][מכל מקום לפי הדברים המובאים בפרשת אחרי מות על ספר ויקרא בילקוט שמעוני, אין הלכה[מסכת קינים פרק ג' משנה ו'] לא כמו התנאים שאמרו "התכלת נגנז" ולא כמו אלו שאמרו "בצמרו צובעים תכלת" כיוון שלפי דברי חז"ל הקרבן שייך לציבור ואין היחיד יכול לתרום תכלת של עצמו כיחיד באם מפירים את הנדר של הקרבן ולא מקטירים את האיברים כפי שמצווה התורה, ולעומת-זאת אין הציבור יכול לאסור צמר תכלת שאינו שייך לציבור. לפיכך, הלכה כדברי חז"ל בתלמוד הבבלי שכל העוסק במסחר של תכלת יעשה זאת ללא מטרות רווח ויראה סימן לברכה(תלמוד בבלי מסכת פסחים:ד"ה:"תכלת ..לשמה"[לצרכי הציבור ולא לצרכי היחיד בכדי שיתעשר על חשבון קרבנות הציבור].לפיכך, גנזו חז"ל את התכלת בכדי שלא יביאו קרבנות בשביל שיחידים יתעשרו מצביעת תכלת מהצמר- אלא בשביל שישראל יעשו תשובה ותהיה להם כפרה על ידי הקרבת הקרבנות]. אבל, אם הצמר רחלים שממנו מפיקים את התכלת לא הוקדש לעבודת הקרבנות לא חיישינן לדברי האמוראים "שהתכלת נגנז"].
פי' ב':ה תכלת מכיל חומר ביו-כימי שמרפא תפקודי הכבד שניזוק מדיבור לשון הרע והוצאת דיבה[ויש אומרים שבעקבות זאת התכלת מקטין מבחינת הסיכויים למוות פתאומי], ומחזק את מערכת החיסון נגד מחלות וויראליות עי' חידוש הארת אור הנפש במחשבות אנשים חולים שראיית המציאות באור הפנימי של המחשבות חשוך כתוצאה מהווצרות קליפות במחשבה כתוצאה מדיבור לשון הרע והוצאת דיבת הארץ-במיוחד באנשים שיש להם נטיה גנטית להתפתחות מחלות כרוניות נוירוגנרטיביות. וזאת בלבוש על בסיס יומי ותדיר בזמן שהציבור מקבלים על עצמם עול מלכות שמים[זמן ק"ש][עי' בספר אבן ספיר מאת הרב אשל"ג זצ"ל-ערך כבד ע"פ ספר מקור חיים על השו"ע מאת הרב חיים יאיר בכרך זצ"ל(בהלכות ציצת)].
בפסוק בפרשת השבוע בספר במדבר יד',לז':"וימתו האנשים מוצאי דבת-הארץ רעה במגפה לפני ה':"]
[כתוב שהנגף נגרם כתוצאה מדיבה רעה]. שקד אומר על-פי דברי רש"י שיש חילוק בין דיבה לדיבה רעה. נראה לפי עניות דעתי ניתן לפרש שהוצאת דיבה על ידי אדם שמקיים את מצוות יישוב הארץ שנגרמות כתוצאה מכעסים והתמודדויות בלתי צפויות עם אנשים בסביבתו גורם להתפתחות מחלות נפש כרוניות נאורו-דגנרטיביות שגורמות לו בהמשך להוציאה דיבה רעה באופן קבוע להיות בכעס תמידי ולהוציא דיבה רעה מכוח הרגלים שגויים והזנחה חברתית.לכן, הקדימה התורה תרופה למכה וציוותה ללבוש תכלת בציצית- בכדי להגביר את הסיכויים לרפא את האדם שמוציא מדי פעם דיבה-בכדי שהמחלות הכרוניות הנוירודגנרטיביות שמתפתחות עם הזמן ונהיות הרסניות יותר עד שהגוף נחלש והאדם מת בנגף לא יהפכו למחלות נפש קשות-בו הוא ידבר לשון הרע באופן קבוע והכרת יהיה כרת תמידי. וע"פ הפסוק[במדבר יד',יא':ד"ה:"עד אנה ינאצני העם הזה"[דיבה רעה שהיא "לשון הרע"(במדבר יד',לז'-שם)] ע"פ הילקוט שמעוני קדשים יט',סי' תרט':ד"ה:"לא…מה תלמוד לומר שם למד על המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם וכו':"ניתן למפרש מתוך דברי הילקוט כיוון שהמרגלים שאמרו: "אשר שלחתנו" על משה שנשלח על-ידי הקב"ה-הרי נחשב להם שקיללו את ה' בכבודו ובעצמו וגרמו על-ידי דברי הנאצה להסתלקות השכינה על ידי הוצאת דיבת הארץ רעה והתחייבו במיתה בידי שמים במגפה.
3]במדבר טו', שלח, לט': "והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את-כל-מצות ה' ועשיתם אתם ולא-תתרו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר-אתם זנים אחריהם:"
ד"ה: "ולא תתרו" פי' 1):צובעים צמר בתכלת מדם חילזון הארגמן-בכדי להכין "בגדי מלוגמא" שבכוחם להגדיל את הסיכויים לרפא את תועבת מצרים[ עי' במס' כלים פרק כח', משנה ג' ע"פ מסכת ע"ז כח', ב' ד"ה: "משקדי חלזוני" [רש"י-שם ד"ה:"נימין מן חילזון"]בלי תוספת סממנים של קליפות ערלה של שקדים בדם היורה[רש"י].[מכל מקום יש אומרים שיש חיוב בלבוש התכלת בציצית משום שהוא מפחית את הסיכויים למוות פתאומי שעלול להיגרם כתוצאה מהתפתחות גידול סרטני בראש GLIOMA].
ד"ה: "עינכם" פי' 2א'):"התכלת מונע התפתחות של מחלות כרוניות נוירו-דגנרטיביות שיוצרות מומים בכהנים [מסכת בכורות ד"ה:"חילזון"] כתוצאה מהקליפות במחשבות שנוצרות בעקבות הדיבור במקולקל והמעשים הנלווים להוצאת דיבת הארץ שמפחיתים בקדושה של עם ישראל בזמן שאנו מיישבים את ארץ ישראל.
פי' 2ב': עי' בספר הזוהר פנחס מאמר תחיית המתים סי' קסז' בפי' הסולם, ד"ה:"אמר רעיא מהימנא (מרה, עיניים, לב) ע"פ התלמוד הירושלמי במסכת פאה דף יג' עמ' א' בפי' הפני משה, ד"ה:"הלכה למשה מסיני":
ד"ה:" לבבכם" פי' 3) עי' בספר הזוהר פרשת פנחס, ד"ה:"רעיא מהימנא" מאמר שמיעה, ריח, דיבור סי' שרד, בפי' הסולם.
ד"ה: "תכלת" 4)התכלת מבטל את מדור הקליפות במחשבה כתוצאה מדיבור לשון הרע והוצאת דיבת הארץ(עניין רפואי ביו-כימי לפי תורת הבריאה ע"פ דברי המשנהבמסכת כלים פרק כח', משנה ג') והדבר מאפשר לאדם היהודי שמתפלל להתחבר במחשבותיו לעולם של אור האצילות-בכדי לכוון את המחשבות החיוביות הבהירות לתפילה שבלב בזמן קריאת שמע כאשר הקב"ה בורא שמים חדשים[ע"פ ספר תלמוד עשר הספירות ל-אר"י ז"ל עם פי' אור פנימי מאת הרב אשל"ג זצ"ל חלק טז' בי"ע, סי' תג' ד"ה:,מהי תכלת (עי' לעיל תשובה קלז'[אות קנב' ע"פ תשובה קנא'-סדר מדור הקליפות]).
גדילי ציצת אינם מקבלים טומאה ולא טעונים כבוס[מסכת זבחים יא',משנה ג'(בקהתי)]-בכדי לא לבטל מצווה בין אדם לחברו על ידי היתר לרפואת חברו מתחלואות שנגרמות מקליפות הדיבור המקולקל ומחשבות שליליות ,[שביטולם ורפואתם מתאפשר בקיום מצוות טלית שאולה(בלי ברכה בגלל שימוש הטלית השאולה לצרכי רפואה המצויצת בגדילי ציצת עם פתיל תכלת שאינם מקבלים טומאה)]:
בברכת התורה ולומדיה
בס"ד
חידושי תורה מתוך ספר במדבר
במדבר טז',קרח,א':"ויקח קרח בן-יצהר בן-קהת בן-לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן-פלת בני ראובן:"
[שם-ברש"י]: ד"ה :"ולהלן הוא אומר: אלה קרואי העדה(לעיל א',טז'),והלבישן טליתות שכולן תכלת וכו'…"
פי' טלית שכולה תכלת הוא אריג שנצבע בתוספת סממנים של קליפות של שקדים[מס' ע"ז כח',ב', ד"ה: "משקדי חלזוני"] מהיבשה שטמאים בטומאת ערלה, לכן אריג התכלת אינו טהור ודינו שריפה[משנה במסכת ערלה, ע"פ מס' בבא קמ דף קא', עמ' א']-כיוון שקיים החשש שתוספת הקליפות של השקדים הטמאים בטומאת ערלה בדם היורה של החילזון נעשו לשם רפואה של עבודה זרה עבור אנשים שאינם חולים בהכרח במחלות כרוניות. ולכן, לבוש טלית שכולה תכלת עם תוספת קליפות של שקדים[אגוזים-בכדי לחזק את הצבע במלאכת הצביעה של התכלת מדם החילזון], טמאים ולא מועילים לבטל את המחלות הנוירודגנרטיביות שמתפתחות מהזנות אחרי הלב והעיניים והתועבה בזמן ישוב הארץ אצל בני ישראל [עי' במדבר טו', לט'].
הציצת בטלית שכולה תכלת אינה מקבלת טומאה ואינה טעונה כיבוס[מסכת זבחים פרק יא', משנה ג'] מתירה את לבוש בגד טלית שכולה תכלת כדין טלית שאולה לצרכי רפואה[ללא אמירת ברכה] ומדגישה את חשיבות קיום המצוות בין אדם לחברו.
במדבר יט' חקת ב': "זאת חקת התורה אשר-צוה ה' לאמר דבר אל-בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא-עלה עליה על:"
פי' לפי הפשט: ד"ה:"פרה אדומה תמימה ע"פ מסכת זבחים פרק יד',משנה א' מביאה המשנה שלא חייבים בכרת על שחיטה מחוץ לעזרה [ויקרא יז',ד']בגת[מזבח חיצון בהר המשחה] כיוון שהיא נחשבת לקרבן חטאת שדינו[מסכת זבחים פרק יד',משנה ג']:"טרם זמנו בגופו פטור. וזאת ע"פ מסורת שהזיהוי הביולוגי של הפרה האדומה הוא הג'אמוס[בהמה דקה גסה ללא הכלאות מאירופה שמזוהה על-פי תרגום יהדות כורדיסטאן מועד השחיטה פעיה"ק ירושלים תובב"א כה-"גי'אמוס שהעגלים נולדים אדומים ואחרי שנתים(מסכת פרה) משחירים וצריך להביא אותם אל פתח אהל מועד. וזאת על-פי טעם המשנה במסכת זבחים פרק יד',משנה ב' כמו קרבן עוף היונה שהגיע טרם זמנו פטור מכרת על-פי דברי חכמים בניגוד לדעתו של רבי שמעון(עי'[שם] בפי' הקהתי]. לכן, גזרה התורה פרה אדומה תמימה בלי שערות שחורות[עד שתי שערות שחורות-בכדי שהשטן והמקטרגים לא יטענו שעם ישראל מקריב קרבנות מחוץ לפתח אהל מועד ומתחייבים בכרת.[וכן, עיין בדברי חז"ל במשנה במסכת חולין פרק א', משניות ה'-ז'].
[שם ברש"י]: ד"ה:" לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת[מה טעם יש בה] וכו'…"
פי' עי' בספר תלמוד עשר הספירות חלק טז', בי"ע, לוח התשובות לעניינים רצח': ד"ה: בבחינת חירות ממלאך המוות: פי' "הטהרות במי חטאת מאפר פרה אדומה שהוקרבה במזבח החיצון מאפשר לבטל את הקליפות של לשון הרע והוצאת דיבה[קטרוג השטן-(שם) ברש"י]והדבר מאפשר לנפש לחזור להאיר באור הנפש את הנשמה בעולם האצילות[אחרי הליך ההטהרות מטומאת המתים והצרעת שמנתקות את מחשבותיהם של העכו"ם מעולם האצילות של היצירה המחשבתית בארץ ישראל].החילוק בין המחשבות של הטהורים למחשבות הטמאים הוא על בסיס מסך מחשבתי כפי שהיה במכת חשך מצרים בין ישראל למצרים[ספר שמות].
דבר אחר ד"ה:"פרה אדומה תמימה וכו'":פי':"אינה ניקשת על ידי נחש הקוברה הארסי[על ידי הקדש של הפרה האדומה לכתחילה לעבודת הקרבנות מתבטל הקדש לעבודה זרה של ארץ מצרים הקיימת גם בהודו עד עצם היום הזה]"
במדבר יט' חקת ו': "ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל-תוך שרפת הפרה:
פי' עץ ארז-בכדי לא להשחית את הארץ בזמן גידולו בחורש. כי העץ ארז הכי עמיד בזמן שריפת היערות כאשר יש השחתת הארץ בשריפות כאשר יש השחתת הארץ על-ידי מכחישי מעשה בראשית[איסור זכור של העכו"ם(עמלק)] שגורמים להתחממות כדור הארץ כפי שהיה בדור המבול.
פי' עץ ארז עמיד בפני הריקבון והעיפוש שמביא לידי טומאת נגעים ומכיל חומרים כימיים דוחי חרקים שעלולים להדביק את קהל עולי הרגל במגיפות כמו הדבר השחור[מיתה בידי שמים].
במדבר יט', חקת ט': "ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא:"
פי' עי' בספר תלמוד עשר הספירות חלק ז' מבוא שערים ז' מלכין קדמאין דף תצא' סי' ט' ד"ה:"…בסוד עפר הארץ העליונה העפר אשר יהיה בקרקע המשכן עולם הבריאה ושם נתבררו דוגמת האדם בקבר כנ"ל כי הבריאה תחת המשכן היא מלכות דאצילות וכו'[כלומר, האפר פרה אדומה מהמזבח החיצון על הר המשחה מביא לידי טהרה מטומאת המתים ומחדש את ההארה של הנשמה באור עולם האצילות].
במדבר יט', חקת יא': "הנגע במת לכל-נפש אדם וטמא שבעת ימים:
פי' עי' בתלמוד הבבלי במסכת נזיר דף ח' עמ' א'-ב': "בכדי להתנזר מהיין"
במדבר יט' חקת יב': "הוא יתחטא-בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם-לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר"
ד"ה: "הוא" פי': עי' בספר תלמוד עשר הספירות מאת האר"י ז"ל חלק טז', בי"ע פי': התקדשות במי חטאת על ידי טמאי המתים מתחיל הליך מחשבתי חדש[בריאת שמים חדשים(כפי שאנו מברכים מהסידור בתפילה של שחרית: "אור חדש על ציון תאיר")[בראשית א', ג'] ד"ה: "ויאמר א-להים יהי-אור ויהי-אור" ואותו האור רוחני מרדים את המחשבות השליליות והרעות של הייצר הרע כתוצאה מדיבור לשון הרע וקלקול הדיבור והשיחות הבטלות של העכו"ם [בראשית א' ד"ה:" תהו ובהו וחושך על-פני תהום"], ומשרה אמונה ובטחון מחדש בעולם.
זאת מוגדרת כתסמונת התנהגותית הקרויה עכו"ם שהטהרות מטומאת המתים מבטלת אותה ומאפשרת לעולי הרגל לעלות על הר הבית ולהתפלל אל השכינה. שעל ידי יצירה של נקודת ניצוץ אור חיובי במחשבה כאשר הכהנים מזים על קהל הטמאים מי חטאת ומקדשים את הטמאים בקדושה של שמן המשחה[שמות כי תשא ל',כט] נעשית נקודתם האור כפתח הארה של תקווה במחשבותיהם של הטמאים כבריאה חדשה במחשבות החשוכות מדברים חומריים ובטלים וריקנות רוחנית, להליך של התפשטות ההארה במחשבה מהעולמות העליונים [זיווג דהכאה של האור האינסוף בצינורות המחשבה] מעולם אור האצילות ומאירים דרך עשר הספירות של חכמת הקבלה את הבריאה המתחדשת
במדבר יט', חקת יג':"כל-הנגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחטא את-משכן ה' טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא-זרק עליו טמא יהיה עוד טומאתו בו:"
ד"ה: "אשר-ימות" פי' משיחה בשמן המשחה[כהזיה במי חטאת על-פי דברי המהר"ל מפראג] מאירה את נשמות טמאי המתים באור פני מלך חיים(על ידי התקדשות בקדושה של שמן המשחה ועירוב מידת הדין במידת הרחמים) עי' בספר זוהר ויקרא אדרא רבא מאמר תקונא חמשאה תי"ג תי"ד , סי קלו' בפי' הסולם, ד"ה: "תקונא שתיתאה וכו'-מאמר תקונא שביעאה צי"ג תי"ד סי' קמב' בפי' הסולם, ד"ה: "פתח רי"ש ואמר וכו'":
ד"ה: "ונכרתה הנפש ההוא": "ניתוק הקשר במחשבות האסוציאטיביות-בין עולמות הדמיון והיצירה המאירים לעולם החיצון של החומר והמעשה-דבר הגורר מחשבות חשוכות ושטחיות ואי-הבנת והתחשבות בזולת[ביטוי להתפתחות האגו בלי אינטליגנציה רגשית]
ד"ה:מישראל":פי א': עי' בספר תלמוד עשר הספירות חלק טז', בי"ע לוח תשובות לענינים ב', צא' ולא עצמית[האגו לפי מדעי הפסיכולוגיה] ע"פ סי' שס'(ב',ד',ה'):
ד"ה: כי בעת עלית העולמות, מתבטלים בחינות הקליפות שכנגד העולם ההוא:
פי' ב': "קליפות במחשבות כתוצאה מדיבור לשון הרע והוצאת דיבה כתוצאה מגרימת החטא:
במדבר יט', חקת, יז':"ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ונתן עליו מים חיים אל-כלי:"
ד"ה: "מעפר שרפת החטאת": פי' עי' במסכת תמורה לג', ב'-לד', א': "… כל הקדשים שנשחטו חוץ לזמנן וחוץ למקומן הרי אלו ישרפו…ונשרפין אפר מותר":
ד"ה: "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת": פי' קהלת ג',כ': הכל הולך אל-מקום אחד הכל היה מן-עפר והכל שב אל-העפר (ע"פ ספר הזהר חקת מאמר המשלח מעינים בנחלים וגו סי' לג' בפי' הסולם, ד"ה: ,וזה סוד עפר שריפת החטאת דהיינו מה שנאמר אחר כל הדינין שעברו מצב הא' ולפיכך, בעת שרוח הטומאה מתפשט בעולם מחמת חטאי התחתונים כנ"ל שהוא בחינת שמאל בלי ימין וכו'.. הרי שכל הרפואה היא ואל עפרם ישובון [קהלת ג',כ']: ולפי התלמוד הירושלמי הזיה במי חטאת מבטלת את הדינים הקשים ומחלות שגורמות למיתת הצדיקים.
במדבר יט',חקת, כ': "ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל כי את-מקדש ה' טמא מי נדה לא-זרק עליו טמא הוא:
ד"ה: "ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל וכו': פי' א':"משה רבינו התפלל שהקב"ה יטיל תרדמה במחשבות הרשעים כתוצאה מהקליפות במחשבה שנוצרות אצל העכו"ם [טומאת הנפש]. ולאחר הליך הטהרות מטומאת הנפש[טומאת המתים] יאירו מחשבות האדם באור מעולם האצילות וחידוש עולם היצירה והנבואה באספקלריא המאירה שיכולה להעלות את האדם למדרגה רוחנית-בו הוא מסוגל לקשר באופן עמצאי בין מחשבות שעולם במראות הנבואה של אור אינסוף מעולם האצילות-בשביל להתחבר לשכינה ולהתפלל לתקון העולם על ידי המחשבה היוצרת שבעולם היצירה[בארץ ישראל].
פי' ב': למעשה כאשר האדם נטמא למת, נוצרים מסכים במחשבה המאירה הפנימית כתוצאה מקליפות בגלל דיבור חמרי וריקני, דבר המנתק בין האור הפנימי של עולם אור היצירה לבין המציאות החמרית החיצונית השטחית והרדודה שהיא בגדר מחשבה חשוכה של הסתלקות השכינה. כל אותם המסכים נגרמים על ידי הווצרות הדיבור הרדוד והשטחי נטול רוחניות רגשית[כמו למשל, שיחות על ענייני כספים בזמן הסעודות בשולחן של שבת]הדבר מטמא את המחשבות ומנתק אותם מנביעת האור אינסוף הפנימי.על הכהנים מוטלת המצווה לטהר את קהל המתפללים שעולים לרגל לירושלים מקליפות המחשבה הטמאות-בכדי לקרב אותם לאור השכינה על הר הבית לפני שהם מתפללים לשכינה.
[המדרגה של שפלות הרוח לאחר ספירת ימי טומאת שבעה היא היא הכפרה על הגאווה באדם כתוצאה מטומאת העכו"ם של טמאי המתים:
עי' במדבר יט חקת כב'(רש"י): ד"ה:"וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. ע"כ
וכן,[עי' במדבר כ' חקת ג': ד"ה:"וירב העם משה"-טמאי עכו"ם היו ע"פ במדבר כ' חקת ב':"ולא-היה מים לעדה(לא היה מי חטאת בכדי לרפא ולכפר על גאוותם והתורה מלמדת על התוצאה כאשר בני ישראל טמאים ושורה עליהם מידת הגאווה ע"פ המשך הפסוקים בפרשה)].