קטע מנוקד ומתורגם לעברית מספר הזוהר על מעלת הקטורת והקורבנות ומעשה נורא ממגיפה שהייתה בכפר טַרְשָׁא
ספר בראשית – פרשת לך לך מדרש הנעלם – דף צב ע"ב
הקטע העיקרי של הקטורת כפי שכותב 'הבן איש חי' מתחיל במילים 'תנו רבנן' שיש בו את ה 11 סממנים עד קצת לפני סוף הקטע שמסתיים במילים 'מעלה עשן כל שהוא' ולוקח לומר אותו 1-2 דקות בלבד
בגלל המגיפה שמשתוללת בארץ ובעולם הרבנים ממליצים שכל משפחה כולם ביחד יקראו כל יום 13 פעמים את הקטורת לא כל אחד 13 פעמים אלא כולם ביחד סה"כ 13 פעמים כל אחד כמה קטורת ובתוך מס דקות מסיימים
הזמנים המומלצים בסדר יורד הם:
1. מעלות השחר ועד חצות היום
2. מחצות לילה ועד עלות השחר
3. בצהריים עד השקיעה
בבין השמשות זה בדיעבד
אבל בשום פנים לא בין צאת הכוכבים לחצות לילה כי זה זמן של דינים
אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי, זֶה מִי שֶׁמַּזְכִּיר בְּפִיו בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וְתִקְרֻבְתָּם וִיכַוֵּן בָּהֶם, בְּרִית כְּרוּתָה הִיא שֶׁאוֹתָם הַמַּלְאָכִים הַמַּזְכִּירִים חֶטְאוֹ כְּדֵי לְהָרַע לוֹ, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לוֹ אֶלָּא רַק טוֹב. וּמִי יוֹכִיחַ? פָּרָשָׁה זוֹ תּוֹכִיחַ! שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, מַה זֶּה עָלָיו? לְעַיֵּן בְּדִינוֹ. כֵּיוָן שֶׁרוֹאָה נִשְׁמַת הַצַּדִּיק כָּךְ, מַה כָּתוּב? וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מַה זֶּה הָאֹהֱלָה? בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וּמַהוּ אוֹמֵר? מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים, עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְהַנְּשָׁמָה מִתְכַּוֶּנֶת בָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וְאָז נוֹחַ לָהֶם וְלֹא יְכוֹלִים לְהָרַע לוֹ. רַבִּי פִּנְחָס פָּתַח פָּסוּק שֶׁכָּתוּב (במדבר יז) וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם, וְכָתוּב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְגוֹ', וְכָתוּב וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. כָּתוּב כָּאן מַהֵר, וְכָתוּב שָׁם מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים. מַה לְּהַלָּן קָרְבָּן לְהִנָּצֵל, אַף כָּאן קָרְבָּן לְהִנָּצֵל. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַשְׁתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ. אָמַרְתִּי לוֹ, יֹאמַר לִי מַר דָּבָר שֶׁמּוֹעִיל לַבְּרִיּוֹת. אָמַר לוֹ, בְּרִית גָּזַר הַקָּבָּ"ה, וְנִכְנְסוּ לְפָנָיו כָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁמְּמֻנִּים לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי הָאָדָם, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיַּזְכִּירוּ בְּנֵי אָדָם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה, וּמְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ בָהֶם – שֶׁכֻּלָּם יַזְכִּירוּ אוֹתוֹ לְטוֹב. וְעוֹד, בִּזְמַן שֶׁיֶּאֱרַע מָוֶת בִּבְנֵי אָדָם, הַבְּרִית נִגְזְרָה, וְהַכָּרוֹז עוֹבֵר עַל כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם, דְּאִם יַעֲלוּ בָנָיו בָּאָרֶץ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְיֹאמְרוּ בִּרְצוֹן נֶפֶשׁ וָלֵב עִנְיָנִים שֶׁל קְטֹרֶת בְּשָׂמִים שֶׁהָיוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַמָּוֶת מֵהֶם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בּא רְאֵה מַה כָּתוּב, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן, לָמָּה? כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' וְגוֹ'. מַה כָּתוּב? וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם. וְכָתוּב וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. וְלֹא יָכֹל מַלְאָךְ שֶׁל חַבָּלָה לִשְׁלֹט וְנִתְבַּטֵּל הַמָּוֶת. רַבִּי אַחָא הָלַךְ לִכְפַר טַרְשָׁא, בָּא אֵצֶל הַמְאָרֵחַ שֶׁלּוֹ. לָחֲשׁוּ עָלָיו כָּל בְּנֵי הָעִיר. אָמְרוּ, אָדָם גָּדוֹל בָּא לְכָאן, נֵלֵךְ אֵלָיו. בָּאוּ אֶצְלוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא חוֹשֵׁשׁ עַל אֲבֵדתֶינוּ? אָמַר לָהֶם, מַהוּ? אָמְרוּ לוֹ שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעָה יָמִים שֶׁיֵּשׁ מָוֶת בָּעִיר, וְכָל יוֹם מִתְחַזֵּק וְלֹא מִתְבַּטֵּל. אָמַר לָהֶם, נֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, בָּאוּ וְאָמְרוּ, פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מֵתוּ, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי נוֹטִים לָמוּת. אָמַר לָהֶם רַבִּי אַחָא, אֵין עֵת לַעֲמֹד כָּךְ, שֶׁהַשָּׁעָה דְחוּקָה. אֲבָל תַּפְרִישׁוּ מִכֶּם אַרְבָּעִים בְּנֵי אָדָם מֵאֵלּוּ הַיּוֹתֵר זַכָּאִים. עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, וַאֲנִי עִמָּכֶם, עֲשָׂרָה לִקְצֵה הָעִיר וַעֲשָׂרָה לִקְצֵה הָעִיר, וְכֵן לְאַרְבַּע קַצְווֹת הָעִיר, וְאִמְרוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה עִנְיָן שֶׁל קְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְמֹשֶׁה, וְעִנְיָן שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת אִתּוֹ. עָשׂוּ כָּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְעָבְרוּ בְּכָל הָעִיר לְאַרְבַּע קְצָווֹת וְהָיוּ אוֹמְרִים כֵּן. לְבַסּוֹף אָמַר לָהֶם, נֵלֵךְ לְאֵלּוּ שֶׁנּוֹטִים לָמוּת, וְתַפְרִישׁוּ מִכֶּם לְבָתֵּיהֶם וְתֹאמְרוּ כָּךְ, וְכַאֲשֶׁר תְּסַיְּמוּ, תֹּאמְרוּ אֵלּוּ הַפְּסוּקִים, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֵן עָלֶיהָ אֵשׁ וְגוֹ', וַיִּקַּח אַהֲרֹן וְגוֹ', וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וְגוֹ'. וְכֵן עָשׂוּ וְהִתְבַּטֵּל מֵהֶם (המות). שָׁמְעוּ אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: סוֹדֵי הַסּוֹדוֹת, הָרִאשׁוֹנִים הִנְחִילוּהָ לָנֶצַח, שֶׁהֲרֵי דִּין הַשָּׁמַיִם לֹא שׁוֹרֶה כָּאן, שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים לְבַטְּלוֹ. חָלַשׁ לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי אָחָא וְיָשַׁן. שָׁמַע שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ אֶת זֶה – תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, שֶׁרְשָׁעִים הֵם לְפָנַי. קָם וְהֶחֱזִירָם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מֵהַתּוֹרָה לְעוֹלָם, וְהֶחְלִיפוּ אֶת שֵׁם הָעִיר, וְקָרְאוּ לָא מָתָא מַחְסֵיָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא דַי לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵרָה, אֶלָּא לְאַחַר כֵּן שֶׁמְּבָרְכִים לָהֶם, תֵּדַע לְךְ שֶׁכֵּן הוּא. דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לַגּוּף מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים וְגוֹ' וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן וּמְבַטֵּל אֶת הַדִּין – מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךְ כָּעֵת חַיָּה. הֲרֵי בְּרָכָה.
