מומלץ לקרוא את השקפים הצהובים לפי הסדר בשביל להבין על מה מדובר

חלק א

חלק ב

חלק ג

חלק ד

חלק ה

חלק ו

למי שיש שאלות אפשר לכתוב למטה ואשתדל לענות
אפשר בשם בדוי

מעלת אמירת הקטורת ופרשת הקורבנות שמצילים מייסורים צרות ועוד… מספר הזוהר מרתק ביותר חובה להוריד קובץ לצפייה

מעלת אמירת הקטורת ופרשת הקורבנות שמצילים מייסורים צרות ועוד… מספר הזוהר מרתק ביותר חובה להוריד קובץ לשמיעה

חוברת קטנה (42 עמודים) עם מאמרים מרתקים ביותר מספר הזוהר על מעלת הקטורת עם הפירוש המיוחד 'מתוק מדבש' מומלץ בחום!
הקטעים ברובם פשט
קובץ PDF

חמשת השקפים הצהובים בקובץ ZIP

ייתכן ויהיו עדכונים נוספים בנושא…

בבקשה לשתף לזיכוי הרבים.
זיכוי הרבים היא מהמצוות הגדולות ביותר שהשכר עליה הוא עצום!
בסוף העמוד יש קישור מקוצר לשיתוף.

הסברים נוספים על מעלת פיטום הקטורת מחז"ל מהזוהר הקדוש ומגדולי ישראל

חָזָ"ל הִפְלִיגוּ מְאוֹד בְּמַעֲלַת אֲמִירַת הַקְּטֹרֶת בְּכָל יוֹם, עַד שֶׁאָמְרוּ בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (וְיִקְהַל רֵיחַ ע"ב): "כָּל הַקּוֹרֵא בְּכָל יוֹם אֶת מַעֲשֵׂה הַקְּטוּרַת בְּכַוָּנָה, יְנַצֵּל מִכָּל דְּבָרִים רָעִים וּמִינֵי כְּשָׁפִים, וּמִכָּל פְּגָעִים רָעִים, וּמֵהִרְהוּרִים רָעִים, וּמִדִּין רַע, וּמִמָּוֶת, וְלֹא יִנָּזֵק כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, כִּי אֵין הַסִּטְרָא אַחָרָא יְכוֹלָה לִשְׁלֹט עָלָיו. וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְתִסְתַּלֵּק מִיתָה מִמֶּנּוּ וּמֵהָעוֹלָם, וְיִנָּצֵל מִכָּל הַדִּינִים שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמְדִינָה שֶׁל גֵּיהִנָּם וּמִדִּין מַלְכוּת הַגּוֹיִים. וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי, אִם בְּנֵי אָדָם הָיוּ יוֹדְעִים כַּמָּה עֶלְיוֹן הוּא מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, הָיוּ לוֹקְחִים כָּל מִלָּה וּמִלָּה וּמַעֲלִים אוֹתָהּ עֲטָרָה עַל רֹאשָׁם כְּכֶתֶר שֶׁל זָהָב". יֶשְׁנָם הַמִּתְעַצְּלִים לוֹמַר בְּכָל יוֹם פָּרָשַׁת הָעֲקֵדָה וְסֵדֶר הַקָּרְבָּנוֹת, וַחֲבָל שֶׁאֵינָם שָׂמִים עַל לִבָּם אֶת הַמַּעֲלוֹת הַגְּדוֹלוֹת הָאֲמוּרוֹת לָעִיל מִדִּבְרֵי חָזָ"ל. וְאֵין סָפֵק כִּי הַמִּתְבּוֹנֵן בִּדְבָרִים, יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי וּמִכָּאן וּלְהַבָּא יֶאֱזֹר עֹז בְּמָתְנָיו לְסֵדֶר תְּפִלָּתוֹ כַּיָּאוּת.
וּמִן הַנִּסָּיוֹן, אֵין תַּחֲלִיף לַתְּפִלָּה שֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל הַסֵּדֶר מֵהַתְּחִלָּה בְּנַחַת, וּמִתְבּוֹנֵן בַּמִּלִּים בְּכַוָּנָה וּתְחִנָּה, כְּמוֹ: "לְעוֹלָם יְהָא אָדָם יְרַא שָׂמִים בַּסֵּתֶר כִּבְגִלּוּי, וּמוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וְדוֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ, וְיַשְׁכִּים וְיֹאמַר, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים וַאֲדוֹנֵי הָאֲדוֹנִים, לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְכוּ'". וְכָתְבוּ הַגְּאוֹנִים שֶׁתִּקְּנוּ לוֹמַר תְּחִנּוֹת אֵלּוּ שֶׁבָּאִים לְזָרֵז אֶת הָאָדָם לִהְיוֹת יְרַא שֶׁמַּיִם וַאֲפִלּוּ בַּסֵּתֶר, וּלְדַבֵּר אֱמֶת וַאֲפִלּוּ בִּלְבָבוֹ. (בֵּית יוֹסֵף סִימָן מו)
כְּמוֹ כֵן, כַּמָּה צְרִיכִים לִשְׂמֹחַ וְלַעֲלֹז בְּאָמְרֵנוּ: "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת לְךָ, וּלְשִׁבְחֲךָ, וּלְפָארָךְ, וּלְרוֹמְמֵךְ, וּלְיָתַן שִׁיר שֶׁבַח וְהָדְאָה לְשֶׁמָּךְ הַגָּדוֹל… אַשָּׁרֵינוּ מָה טוֹב חָלַקְנוּ, וּמָה נָעִים גּוֹרָלֵנוּ, וּמָה יָפֶה מְאוֹד יְרֻשָּׁתֵנוּ…". וּמְדַבְּרִים אֵלּוּ יָכוֹל כָּל אָדָם לְהַגִּיעַ יוֹם יוֹם לְשִׂמְחָה עֲצוּמָה וּלְהִתְלַהֲבוּת שֶׁל מַמָּשׁ, וּבִלְבַד שֶׁיֹּאמַר אֶת הַדְּבָרִים בְּעֵרָנוּת וּבְהִתְבּוֹנְנוּת, וְלֹא מִן הַשָּׂפָה וְלָחוּץ.

ומובא עוד בזוהר הקדוש (פרשת וירא ק' ע"ב), אמר ר' פנחס, פעם אחת הייתי הולך בדרך ופגשתי באליהו הנביא ובקשתי שיגיד לי דבר טוב ומועיל לבריות, אמר לי כך: הקב"ה גזר גזירה [והיו לפניו כל המלאכים הממונים להזכיר עוונותיו של האדם] שבזמן שיאמרו בני אדם את פרשת הקרבנות שציוה משה רבנו ונותן ליבו וכוונתו בהם, כל המלאכים יזכירו אותו רק לטוב.
ועוד אמר אליהו הנביא, בזמן שארע מוות בבני אדם, ברית נגזרה וכרוז עבר על צבא השמים אם יכנסו לבתי כנסיות ובתי מדרשות ויאמרו בכוונת הלב את עניני הקטורת – שיתבטל מהם המוות.
עוד מסופר בזוהר (שם ק"א ע"א ) על רב אחא שהלך לכפר טרשא, ובאותו זמן הייתה מגפה בעיר ורב אחא לא ידע על כך, בני העיר אמרו זה לזה – אדם גדול בא לכאן בואו ונבקש ממנו עצה מה לעשות, באו וספרו לרב אחא שיש מגיפה קשה בעיר זה שבעה ימים, אמר להם נלך מיד לבית הכנסת ונערוך תפילה גדולה לפני הקב"ה שיבטל את הגזירה, עוד הם הולכים לביהכ"נ באו לרב אחא ואמרו לו שעוד שני אנשים מתו ועוד שני אנשים נוטים למות, אמר להם רב אחא אין השעה עכשיו מתאימה לעריכת תפילה, דהשעה דוחקת ביותר ויש לעשות דבר שבכוחו לעצור את המוות מיד, יש לבחור ארבעים איש היותר זכאים מבני העיר, ולחלקם עשרה עשרה בכל פינה מפינות העיר, ויאמרו בכוונת הלב את פרשת הקטורת ומעשה הקרבנות, מיד באו בני העיר, ועשו כן שלשה פעמים, וכן עשו בבתיהם של החולים, ומיד התבטל המוות והמגיפה מהם ושמעו בת קול שיצאה מהשמים ואמרה לגזרות הרעות היעצרו למעלה שהרי דין שמים לא שורה כאן כיון שהם יודעים לבטל אותו.

מעלת קריאת פיטום הקטורת מבעל המתוק מדבש (מגדולי מפרשי הזוהר הקדוש)
מתוך הקונטרס לזיכוי הרבים "מאמרי הקטורת" – כל הזכויות שמורות למכון מתוק מדבש

הנה קול ענות חרדה מהדהד מסוף העולם ועד סופו ותגעש ותרעש תבל ומלואה על דבר המכה המהלכת ומדבקת בני אדם השי"ת ירחם, אולם באמת הרי מקרא מלא דיבר הכתוב בפר' בשלח והוא ידוע לכל אפילו לתינוקות של בית רבן: והיה אם שמע תשמע לקול ה' אלהי"ך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך. ולהלן (בפר' משפטים) אמר הכתוב ועבדתם את ה' אלהיכ"ם וברך את לחמך וגו' והסרתי מחלה מקרבך.

ידועים דברי הזהר הקדוש בכמה מקומות ש העסק בפרשת הקטורת בכונה ראויה כוחה רב ועצום להגן ולהנצל מן הפורענות ר"ל, ולכן זכות וחובה היא על כולנו לעת כזאת להתחזק באמירת פרשת הקטורת והברייתא העוסקת בפירוט סממני הקטורת בבית הכנסת ומה טוב בציבור קודם תפלת שחרית ולאחריה, וכן קודם תפלת המנחה בכונה וברצון והתעוררות הלב, כמבואר ומפורש באר היטיב במאמרי הזהר הקדוש שנקבצו ובאו לפנינו בחוברת זו.

אך כנראה ברור מעובדא דרב אחא בכפר טרשא המובא במאמר הזהר שבפנים החוברת שהציל את הקהל מהמגפה ר"ל והחזירם בתשובה שלימה וזאת היא הנדרש מאתנו כעת להתעורר בקרבינו לשוב אל אבינו שבשמים מתוך פנימיות הלב ולהרבות בתפלה לעורר רחמי שמים וחסדים על שארית ישראל עם השי"ת ונחלתו בכל קצות העולם, וכמאמר הרה"ק מפולנאה זי"ע בספרו תולדות יעקב יוסף שענין התפלה הוא למתק הדין בשרשו וממילא נעשה האדם איש אחר ואין עליו שום ענין דין ח"ו, ועל דרך זה יובן בקשת דוד המלך ע"ה בתהלים באמרו: תכון תפלתי קטרת לפניך, כמובא להלן במאמר הזהר שבפרשת ויחי, ונתפרש במתוק מדבש דהיינו דבר המתקת הדינים והכנעת כוחות הרע מלקטרג ולהרע ח"ו לבני ישראל.

ובשם מרן אור שבעת הימים הבעש״ט הק' זי״ע מובא שענין התפלה היא האמונה והדבקות בהשי"ת, ועל ידי זה מתגלה חסדו וישועתו לברואיו כי מי שהוא בצער מתפלל יותר בדביקות, וכידוע מספרים הק' שכחה הרב של התפלה היא ענין ההכנעה להקב"ה. כמו כן מובא בשם הרה"ק מוהר"פ זי"ע מקאריץ על דבר התפלה שלמה אינה נענית מפני ריחוק האדם מהשי"ת, והעצה היא להתחבר בדבקות עם כלל ישראל, והיינו באהבה ואחוה ושלום ורעות.

ובםפר קדושת לוי להרה״ק מבארדיטשוב זי״ע העלה בלשון קדשו: צריך האדם להאמין שאנחנו עמו בני ישראל הם קרובים אליו (אל השי"ת) לפעול כל מה שירצה איש מאת הבורא ברוך הוא בתפילתו. ובריש פרשת כי תשא כתב שם כי תרצה להנשא ראש בני ישראל מחסרונם רצה לומר מצרתם, ונתנו איש כופר נפשו, כלומר שיתפללו אל ה' שיפדם וממצוקתם יוציאם – אזי – לה' בפקוד אותם, פירוש שחסרונם הוא חסרונו ח״ו – כמאמר רז"ל בסנהדרין בשעה שאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראש קלני מזרועי – פי' שכביכול הקב"ה מצטער בצרתן של ישראל, והיינו כשישראל יצטערו וישובו בתשובה על מה שגרמו לעצמם בעונותם צער ויסורין, ובגלל זה השכינה מצטערת בצערם, בכך יושעו כמובא בכמה מספרי הצדיקים זי"ע.

וב… היום להרה״ק רבי אשר הזקן מסטאלין זי״ע המובא בספר בית אהרן כתב וזה לשונו: יזהר לכוין בקרבנות וקטורת כי זה פתח ומקור לטהר מחשבותיו ומעשיו ולפתוח לו שערי תשובה. כמו כן בסדר היום לבנו הרה"ק בעל ה"בית אהרן" זי"ע מקארלין מובא שם בזה הלשון: הקרבנות והקטורת ידכי גרמיה [יטהר עצמו] באמירתו לגבוה [לשמים], ובצבור בכל מה דאפשר, כי כלל זה בידי, כל אמירות ותפלות הנאמרים בי עשרה שכינתא שריא, ובעזה"י מתקנים כל התיקונים כמו תפילת צדיקי יסודי עולם.

ונחתום בדברי האור החיים הק׳ זי״ע בלשון קדשו: ודבר ידוע הוא מעשים טובים אשר יעשה האדם למטה יוסיפו כח במדת הרחמים, וכמו כן כתב במקום אחר שעל ידי שירבו ישראל בתפלה יחרישו וישתיקו את מדת הדין, והעלה ג' תנאים בענין התפלה. א) שיתפלל האדם כעני הדופק על הפתח. ב) שיבקש ממקור הרחמים. ג) ענין התפלה בזמנה כמאמר הכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון.

ויהי רצון שעל ידי התשובה ההתעוררות והתפלה והעסק בעניני הקטרת, ובזכותו הרב של אור העולם התנ"א רשב"י זי"ע ולימוד מאמריו הק' שבזהר הק' המובאים לפנינו יתעורר כוחו הגדול לביטול הגזירה, ונזכה להושע ברפואות וישועות והשי"ת ירחם על עמו ונחלתו בכל מקום שהם, ומזה נזכה לצאת מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה כמאמר רז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל במסמך גאולה לגאולה עדיף השתא בעגלא דידן אמן ואמן.

מתוך דברי מרן האר"י הקדוש זיע"א על הקטורת
זה לשון הרב הקדוש מוהר״ר חיים ויטאל זי״ע בספרו שער הכונות דף יג טור ד בשם מורו רבינו האר"י הקדוש זי"ע: אמר לי מורי זכרונו לברכה לזמן המגפה בר מינן וזה עניינו כבר הודעתיך כי כל הנשמות של בני אדם הם ממה שמתברר מן ז' מלכי אדום דמיתו, וזה סוד אומרם ז"ל כל ישראל בני מלכים הם וכאשר בתוך הבירורים יש קצת פסולת שלא הוברר זה הפסולת נעשה ארס וסם המות הממית לאדם בזמן המגפה, והוא סוד פסוק ידבק ד' בך את הדבר.

והענין הוא כי אותם הקליפות שיש באותם בירורים כנזכר הם המכים ונוגפים לאדם בזמן המגפה, ואחר שהכו אותו אינם נפרדים ממנו ותמיד דבוקים עמו ומקיפין אותו מכל סביבותיו שיעור כמה אמות, ולא עוד אלא אפילו באותה השכונה שעומד שם המוכה או אפילו איזה כלי ומלבוש שלו צריך להתרחק ממנו, וכל ההולך ומתדבק שם הוא מתדבק באותם הקליפות הנזכר ויכול להנזק.

וזהו טעם שבשאר החולאי' והמכו' שבפרשת כי תבוא לא כתב בהו ידבק כמו בענין הדבר והמגפה, לפי שבשאר החולאים אין הקליפה ההם מתדבקים שם, מה שאין כן במכת הדבר והמגפה שהיא מבחינת קליפות הבירורים הנזכר, הם דבוקים בו ובמלבושיו ובשכונתו ובכל כליו, וכבר הודעתיך בענין פטום הקטרת כי אותם י"א סממני הקטרת הם מה שנשאר בתוך הקליפות שלא יכלו להתברר, והם י"א אורות שבקדושה המחיים את הקליפות, וכאשר יעלו למעלה יסתלקו מתוך הקליפות וישארו בלתי חיות וימותו, ואינן מזיקים.

וזה הוא סוד הנזכר בזוהר פרשת וירא במדרש הנעלם שטוב לומר פטום הקטרת בזמן המגפה, וכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה על ידי הקטרת שהקטיר אהרן, ולכן טוב מאד בזמן המגפה ב"מ (בר מינן) שבעת אומרו פטום הקטרת בתפלת שחרית ומנחה יכוין בה באותה כונה האמורה למעלה בסדר הקטורת.

וגם כן כאשר האדם קם אחר חצות לילה לעסוק בתורה אחר שיאמר תיקון חצות ככתוב במקומו, אחר כך יאמר פטום הקטורת בכונה ההיא לפי שאחר חצות נכנעת ממשלת הקליפה, ובפרט אם יתחברו י' אנשים יראי ה' ויקראו סדר פטום הקטורת יחד בכונה הנזכר יעשה רושם גדול למעלה אם יהיה אחר חצות לילה כנזכר.

==============================================

קטע מנוקד ומתורגם לעברית מספר הזוהר על מעלת הקטורת והקורבנות ומעשה נורא ממגיפה שהייתה בכפר טַרְשָׁא

ספר בראשית – פרשת לך לך מדרש הנעלם – דף צב ע"ב

2 דקות קריאה

אָמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי, זֶה מִי שֶׁמַּזְכִּיר בְּפִיו בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת וְתִקְרֻבְתָּם וִיכַוֵּן בָּהֶם, בְּרִית כְּרוּתָה הִיא שֶׁאוֹתָם הַמַּלְאָכִים הַמַּזְכִּירִים חֶטְאוֹ כְּדֵי לְהָרַע לוֹ, שֶׁלֹּא יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת לוֹ אֶלָּא רַק טוֹב. וּמִי יוֹכִיחַ? פָּרָשָׁה זוֹ תּוֹכִיחַ! שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, מַה זֶּה עָלָיו? לְעַיֵּן בְּדִינוֹ. כֵּיוָן שֶׁרוֹאָה נִשְׁמַת הַצַּדִּיק כָּךְ, מַה כָּתוּב? וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה וְגוֹ'. מַה זֶּה הָאֹהֱלָה? בֵּית הַמִּדְרָשׁ. וּמַהוּ אוֹמֵר? מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים, עִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְהַנְּשָׁמָה מִתְכַּוֶּנֶת בָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וְאָז נוֹחַ לָהֶם וְלֹא יְכוֹלִים לְהָרַע לוֹ. רַבִּי פִּנְחָס פָּתַח פָּסוּק שֶׁכָּתוּב (במדבר יז) וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם, וְכָתוּב וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְגוֹ', וְכָתוּב וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. כָּתוּב כָּאן מַהֵר, וְכָתוּב שָׁם מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים. מַה לְּהַלָּן קָרְבָּן לְהִנָּצֵל, אַף כָּאן קָרְבָּן לְהִנָּצֵל. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּפָגַשְׁתִּי אֶת אֵלִיָּהוּ. אָמַרְתִּי לוֹ, יֹאמַר לִי מַר דָּבָר שֶׁמּוֹעִיל לַבְּרִיּוֹת. אָמַר לוֹ, בְּרִית גָּזַר הַקָּבָּ"ה, וְנִכְנְסוּ לְפָנָיו כָּל הַמַּלְאָכִים שֶׁמְּמֻנִּים לְהַזְכִּיר חֲטָאֵי הָאָדָם, שֶׁבִּזְמַן שֶׁיַּזְכִּירוּ בְּנֵי אָדָם הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁצִּוָּה מֹשֶׁה, וּמְכַוֵּן לִבּוֹ וּרְצוֹנוֹ בָהֶם – שֶׁכֻּלָּם יַזְכִּירוּ אוֹתוֹ לְטוֹב. וְעוֹד, בִּזְמַן שֶׁיֶּאֱרַע מָוֶת בִּבְנֵי אָדָם, הַבְּרִית נִגְזְרָה, וְהַכָּרוֹז עוֹבֵר עַל כָּל חֵילוֹת הַשָּׁמַיִם, דְּאִם יַעֲלוּ בָנָיו בָּאָרֶץ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְיֹאמְרוּ בִּרְצוֹן נֶפֶשׁ וָלֵב עִנְיָנִים שֶׁל קְטֹרֶת בְּשָׂמִים שֶׁהָיוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַמָּוֶת מֵהֶם. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בּא רְאֵה מַה כָּתוּב, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן, לָמָּה? כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' וְגוֹ'. מַה כָּתוּב? וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם. וְכָתוּב וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה. וְלֹא יָכֹל מַלְאָךְ שֶׁל חַבָּלָה לִשְׁלֹט וְנִתְבַּטֵּל הַמָּוֶת. רַבִּי אַחָא הָלַךְ לִכְפַר טַרְשָׁא, בָּא אֵצֶל הַמְאָרֵחַ שֶׁלּוֹ. לָחֲשׁוּ עָלָיו כָּל בְּנֵי הָעִיר. אָמְרוּ, אָדָם גָּדוֹל בָּא לְכָאן, נֵלֵךְ אֵלָיו. בָּאוּ אֶצְלוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא חוֹשֵׁשׁ עַל אֲבֵדתֶינוּ? אָמַר לָהֶם, מַהוּ? אָמְרוּ לוֹ שֶׁיֵּשׁ שִׁבְעָה יָמִים שֶׁיֵּשׁ מָוֶת בָּעִיר, וְכָל יוֹם מִתְחַזֵּק וְלֹא מִתְבַּטֵּל. אָמַר לָהֶם, נֵלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת וּנְבַקֵּשׁ רַחֲמִים מִלִּפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. עַד שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים, בָּאוּ וְאָמְרוּ, פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מֵתוּ, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי נוֹטִים לָמוּת. אָמַר לָהֶם רַבִּי אַחָא, אֵין עֵת לַעֲמֹד כָּךְ, שֶׁהַשָּׁעָה דְחוּקָה. אֲבָל תַּפְרִישׁוּ מִכֶּם אַרְבָּעִים בְּנֵי אָדָם מֵאֵלּוּ הַיּוֹתֵר זַכָּאִים. עֲשָׂרָה עֲשָׂרָה לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, וַאֲנִי עִמָּכֶם, עֲשָׂרָה לִקְצֵה הָעִיר וַעֲשָׂרָה לִקְצֵה הָעִיר, וְכֵן לְאַרְבַּע קַצְווֹת הָעִיר, וְאִמְרוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה עִנְיָן שֶׁל קְטֹרֶת הַסַּמִּים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן לְמֹשֶׁה, וְעִנְיָן שֶׁל הַקָּרְבָּנוֹת אִתּוֹ. עָשׂוּ כָּךְ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְעָבְרוּ בְּכָל הָעִיר לְאַרְבַּע קְצָווֹת וְהָיוּ אוֹמְרִים כֵּן. לְבַסּוֹף אָמַר לָהֶם, נֵלֵךְ לְאֵלּוּ שֶׁנּוֹטִים לָמוּת, וְתַפְרִישׁוּ מִכֶּם לְבָתֵּיהֶם וְתֹאמְרוּ כָּךְ, וְכַאֲשֶׁר תְּסַיְּמוּ, תֹּאמְרוּ אֵלּוּ הַפְּסוּקִים, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֵן עָלֶיהָ אֵשׁ וְגוֹ', וַיִּקַּח אַהֲרֹן וְגוֹ', וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וְגוֹ'. וְכֵן עָשׂוּ וְהִתְבַּטֵּל מֵהֶם (המות). שָׁמְעוּ אוֹתוֹ קוֹל שֶׁאוֹמֵר: סוֹדֵי הַסּוֹדוֹת, הָרִאשׁוֹנִים הִנְחִילוּהָ לָנֶצַח, שֶׁהֲרֵי דִּין הַשָּׁמַיִם לֹא שׁוֹרֶה כָּאן, שֶׁהֲרֵי יוֹדְעִים לְבַטְּלוֹ. חָלַשׁ לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי אָחָא וְיָשַׁן. שָׁמַע שֶׁאוֹמְרִים לוֹ: כְּמוֹ שֶׁעָשִׂיתָ אֶת זֶה – תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה, שֶׁרְשָׁעִים הֵם לְפָנַי. קָם וְהֶחֱזִירָם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ מֵהַתּוֹרָה לְעוֹלָם, וְהֶחְלִיפוּ אֶת שֵׁם הָעִיר, וְקָרְאוּ לָא מָתָא מַחְסֵיָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא דַי לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵרָה, אֶלָּא לְאַחַר כֵּן שֶׁמְּבָרְכִים לָהֶם, תֵּדַע לְךְ שֶׁכֵּן הוּא. דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לַגּוּף מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים וְגוֹ' וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן וּמְבַטֵּל אֶת הַדִּין – מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךְ כָּעֵת חַיָּה. הֲרֵי בְּרָכָה.

==============================================

מתוך הזוהר הקדוש על מעלת הקטורת
כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א – הקטעים המודגשים הם תרגום הזוהר לעברית (לא פירוש, רק תרגום)

דף רי"ח-רי"ט – פרשת ויקהל בזוהר הקדוש

כְּגַוְונָא דָּא קְטֹרֶת, כָּל מַאן דְּאָרַח בְּהַהוּא תְּנָנָא, כַּד סָלִיק הַהוּא עַמּוּדָא מֵהַהוּא מַעֲלֶה עָשָׁן, הֲוָה מְבָרֵר לִבֵּיהּ, בִּבְרִירוּ בִּנְהִירוּ בְּחֶדְוָה לְמִפְלַח לְמָארֵיהּ, וְאַעְבָּר מִנֵּיהּ זוּהֲמָא דְּיֵצֶר הָרָע, וְלָא הֲוָה לֵיהּ אֶלָּא לִבָּא חֲדָא, לָקֳבֵל אֲבוּהָ דְּבִשְׁמַיָּא. בְּגִין דִּקְטֹרֶת, תְּבִירוּ דְּיֵצֶר הָרָע אִיהוּ וַדַּאי בְּכָל סִטְרִין. וּכְמָּה דְּצִיץ הֲוָה קָאִים עַל נִיסָא, אוּף קְטֹרֶת. דְּלֵית לָךְ מִלָּה בְּעָלְמָא, לְמִתְבַּר לֵיהּ לְסִטְרָא אַחֲרָא, בַּר קְטֹרֶת.
כְּמוֹ כֵן הַקְּטֹרֶת, כָּל מִי שֶׁהֵרִיחַ בְּאוֹתוֹ עָשָׁן, כְּשֶׁעָלָה אוֹתוֹ עַמּוּד מֵאוֹתוֹ מַעֲלֶה עָשָׁן, הָיָה מְבָרֵר אֶת לִבּוֹ בְּבֵרוּר (באורה בשמחה) לַעֲבֹד אֶת רִבּוֹנוֹ וּמַעֲבִיר מִמֶּנּוּ זֻהֲמַת הַיֵּצֶר הָרָע, וְלֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד כְּנֶגֶד אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם, מִשּׁוּם שֶׁקְּטֹרֶת הִיא שֶׁבֶר לַיֵּצֶר הָרָע וַדַּאי בְּכָל הַצְּדָדִים. כְּמוֹ שֶׁצִּיץ הָיָה עוֹמֵד עַל נֵס – אַף קְטֹרֶת. שֶׁאֵין לְךְ דָּבָר בָּעוֹלָם לִשְׁבֹּר אֶת הַצַּד הָאַחֵר, פְּרָט לַקְּטֹרֶת.

תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, (במדבר יז) קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. מַאי טַעְמָא. כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי יְיָ', הֵחֵל הַנָּגֶף. דְּהָא לֵית תְּבִירוּ לְהַהוּא סִטְרָא בַּר קְטֹרֶת. דְּלֵית לָךְ מִלָּה חֲבִיבָה קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כִּקְטֹרֶת. וְקַיְּימָא לְבַטְּלָא חַרְשִׁין, וּמִלִּין בִּישִׁין מִבֵּיתָא. רֵיחָא וַעֲשָׁנָא דִּקְטֹרֶת דְּעַבְדֵי בְּנִי נָשָׁא, בְּהַהוּא עוֹבְדָּא אִיהוּ מְבַטֵּל, כָּל שֶׁכֵּן קְטֹרֶת.
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, (במדבר יז) קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת. מָה הַטַּעַם? כִּי יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ה' הֵחֵל הַנָּגֶף. שֶׁהֲרֵי אֵין שֶׁבֶר לְאוֹתוֹ הַצַּד פְּרָט לַקְּטֹרֶת, שֶׁאֵין לְךְ דָּבָר חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמוֹ קְטֹרֶת, וְעוֹמֶדֶת לְבַטֵּל כְּשָׁפִים וּדְבָרִים רָעִים מֵהַבַּיִת. רֵיחַ וַעֲשַׁן הַקְּטֹרֶת שֶׁעוֹשִׂים בְּנֵי אָדָם, בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה הוּא מְבַטֵּל, כָּל שֶׁכֵּן הַקְּטֹרֶת.

מִלָּה דָּא גְּזֵרָה קַיְּימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּכָל מַאן דְּאִסְתָּכַּל וְקָרֵי בְּכָל יוֹמָא עוֹבְדָּא (נ"א פרשתא) דִּקְטֹרֶת, יִשְׁתְּזִיב מִכָּל מִלִּין בִּישִׁין חַרְשִׁין דְּעָלְמָא. וּמִכָּל פְּגָעִין בִּישִׁין, וּמֵהִרְהוּרָא בִּישָׁא, וּמִדִּינָא בִּישָׁא, וּמִמוֹתָנָא, וְלָא יִתְזַק כָּל הַהוּא יוֹמָא, דְּלָא יָכִיל סִטְרָא אַחֲרָא לְשַׁלְטָא עָלֵיהּ, וְאִצְטְרִיךְ דִּיכַוֵּין בֵּיהּ.
דָּבָר זֶה גְּזֵרָה עוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל וְקוֹרֵא בְּכָל יוֹם אֶת מַעֲשֵׂה (פרשת) הַקְּטֹרֶת, יִנָּצֵל מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים וְכִשְׁפֵי הָעוֹלָם, וּמִכָּל הַפְּגָעִים הָרָעִים, וּמֵהִרְהוּר רַע וּמִדִּין רַע וּמִמָּוֶת, וְלֹא יִנָּזֵק כָּל אוֹתוֹ יוֹם, שֶׁלֹּא יָכוֹל הַצַּד הָאַחֵר לִשְׁלֹט עָלָיו, וְצָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן בּוֹ.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי בְּנֵי נָשָׁא הֲווֹ יַדְעֵי כַּמָה עִלָּאָה אִיהוּ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הֲווֹ נַטְלֵי כָּל מִלָּה וּמִלָּה מִנֵּיהּ, וַהֲווּ סַלְקֵי לֵהּ עֲטָרָה עַל רֵישַׁיְיהוּ, כְּכִתְרָא דְּדַהֲבָא. וּמַאן דְּאִשְׁתָּדַּל בֵּיהּ, בָּעֵי לְאִסְתַּכְּלָא בְּעוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, וְאִי יְכַוֵין בֵּיהּ בְּכָל יוֹמָא, אִית לֵיהּ חוּלָקָא בְּהַאי עָלְמָא, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְיִסְתָּלַּק מוֹתָנָא מִנֵּיהּ, וּמֵעָלְמָא, וְיִשְׁתְּזִיב מִכָּל דִּינִין דְּהַאי עָלְמָא, מִסִּטְרִין בִּישִׁין, וּמִדִּינָא דְּגֵיהִנָּם, וּמִדִּינָא דְּמַלְכוּ אַחֲרָא.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִם בְּנֵי אָדָם הָיוּ יוֹדִים כַּמָּה הוּא עֶלְיוֹן מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיוּ נוֹטְלִים כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר מִמֶּנּוּ וְהָיוּ מַעֲלִים אוֹתוֹ עֲטָרָה עַל רָאשֵׁיהֶם כְּמוֹ כֶּתֶר שֶׁל זָהָב. וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בּוֹ, צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, וְאִם יְכַוֵּן בּוֹ בְּכָל יוֹם, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְיִסְתַּלֵּק הַמָּוֶת מִמֶּנּוּ וּמֵהָעוֹלָם, וְיִנָּצֵל מִכָּל הַדִּינִים שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִצְּדָדִים רָעִים, וּמִדִּין הַגֵּיהִנֹּם וּמִדִּין הַמַּלְכוּת הָאַחֶרֶת.

בְּהַהוּא קְטֹרֶת כַּד הֲוָה סָלִיק תְּנָנָא בְּעַמּוּדָא, כַּהֲנָא הֲוָה חָמֵי אַתְוָון דְּרָזָא דִּשְׁמָא (דף ריט ע"אנ) קַדִּישָׁא, פְּרִישָׂא (נ"א פרחין) בַּאֲוִירָא, וְסַלְקֵי לְעֵילָּא בְּהַהוּא עַמּוּדָא. לְבָתַר כַּמָה רְתִיכִין קַדִּישִׁין סָחֲרִין לֵיהּ מִכָּל סִטְרִין, עַד דְּסָלִיק בִּנְהִירוּ וְחֶדְוָה, וְחַדֵּי לְמַאן דְּחַדֵּי, וְקָשַׁר קִשְׁרִין לְעֵילָּא וְתַתָּא לְיַחֲדָא כֹּלָּא, וְהָא אוֹקִימְנָא. וְדָא מְכַפֵּר עַל יֵצֶר הָרָע, וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, דְּאִיהוּ סִטְרָא אַחֲרָא. וְהָא אוֹקְמוּהָ.
בְּאוֹתָהּ קְטֹרֶת, כְּשֶׁהָיָה עוֹלֶה עָשָׁן בָּעַמּוּד, הַכֹּהֵן הָיָה רוֹאֶה הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ פְּרוּשׂוֹת (פורחות) בָּאֲוִיר וְעוֹלוֹת לְמַעְלָה בְּאוֹתוֹ עַמּוּד. אַחַר כָּךְ כַּמָּה מֶרְכָּבוֹת קְדוֹשׁוֹת סוֹבְבוֹת אוֹתוֹ מִכָּל הַצְּדָדִים עַד שֶׁעוֹלֶה בְּאוֹר וְשִׂמְחָה, וּמְשַׂמֵּחַ אֶת מִי שֶׁמְּשַׂמֵּחַ, וְקוֹשֵׁר קְשָׁרִים לְמַעְלָה וּלְמַטָּה כְּדֵי לְיַחֵד הַכֹּל, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ. וְזֶה מְכַפֵּר עַל יֵצֶר הָרָע וְעַל עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁהוּא הצַּד הָאַחֵר, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.

פָּתַח וְאָמַר, (שמות לז) וַיַּעַשׂ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וְגוֹ'. הַאי קְרָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא בֵּיהּ, בְּגִין דִּתְרֵין מַדְבְּחִין הֲווֹ, מַדְבְּחָא דְּעִלָּוָון, וּמַדְבְּחָא דִּקְטֹרֶת בּוּסְמִין, דָּא לְבַר, וְדָא לְגוֹ. הַאי מַדְבְּחָא דִּקְטֹרֶת, דְּאִיהוּ פְּנִימָאָה, אֲמַאי אִקְרֵי מִזְבֵּחַ, וְהָא לָא דַּבְחִין בֵּיהּ דִּבְחִין, וּמִזְבֵּחַ עַל דָּא אִקְרֵי.
פָּתַח וְאָמַר, (שמות ל) וַיַּעַשׂ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת וְגוֹ'. בְּפָסוּק זֶה יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת – מִזְבַּח הָעוֹלוֹת וּמִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים, זֶה בַּחוּץ וְזֶה בִּפְנִים, מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת הַזֶּה שֶׁהוּא פְּנִימִי, לָמָּה נִקְרָא מִזְבֵּחַ, וַהֲרֵי אֵין זוֹבְחִים בּוֹ זְבָחִים, וּמִזְבֵּחַ עַל כֵּן נִקְרָא?

אֶלָּא בְּגִין דְּבָטִיל וְכָפִית לְכַמָּה סִטְרִין בִּישִׁין, וּבְגִין דְּהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא כְּפִית לָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה, וְלָא לְמֶהֱוֵי קַטֵּיגוֹרָא, וְעַל דָּא אִקְרֵי מִזְבֵּחַ. כַּד הַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא הֲוָה חָמֵי (ס"א עמודא דעשנא) עֲשָׁנָא דִּקְטֹרֶת דְּסָלִיק, אִתְכַּפְיָיא וְעָרַק, וְלָא יָכִיל לְקָרְבָא כְּלַל לְמַשְׁכְּנָא. וּבְגִין דָּא אִתְדָּכֵי וְלָא אִתְעֲרָב בְּהַהוּא חֶדְוָה דִּלְעֵילָּא, בַּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וּבְגִין דְּחֲבִיבָא כָּל כַּךְ, לָא קָאִים הַהוּא מִזְבֵּחַ, אֶלָּא (ד"א פנימאה) לְגוֹ. דְּהַאי אִיהוּ מִזְבֵּחַ דְּבִרְכָּאן אִשְׁתְּכָחוּ בֵּיהּ, וְעַל דָּא סָתִים מֵעֵינָא.
אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁמְּבַטֵּל וְכוֹפֵת כַּמָּה צְדָדִים רָעִים, וּמִשּׁוּם שֶׁאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע כָּפוּת, לֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט וְלֹא לִהְיוֹת קָטֵגוֹר, וְעַל כֵּן נִקְרָא מִזְבֵּחַ. כְּשֶׁאוֹתוֹ הַצַּד הָרָע הָיָה רוֹאֶה (עמוד העשן) עֲשַׁן הַקְּטֹרֶת שֶׁעוֹלֶה – נִכְנָע וּבוֹרֵחַ, וְלֹא יָכוֹל לִקְרַב כְּלָל לַמִּשְׁכָּן. וּמִשּׁוּם זֶה נִטְהָר וְלֹא מִתְעָרֵב בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה שֶׁלְּמַעְלָה, פְּרָט לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא לְבַדּוֹ, וּמִשּׁוּם שֶׁכָּל כָּךְ חֲבִיבָה, לֹא עוֹמֵד אוֹתוֹ מִזְבֵּחַ אֶלָּא (פנימי) לִפְנִים, שֶׁזֶּהוּ הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנִּמְצָאוֹת בּוֹ בְּרָכוֹת, וְעַל כֵּן נִסְתָּר מִן הָעַיִן.

מַה כְּתִיב בְּאַהֲרֹן, (במדבר יז) וַיַּעֲמוֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, דְּכָפִית לֵיהּ לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּלָא יָכִיל לְשַׁלְּטָאָה כְּלַל, וְלָא לְמֶעְבַּד דִּינָא. סִימָנָא דָּא אִתְמְסַר בִּידָנָא, דִּי בְּכָל אֲתָר דְּקָאָמְרֵי בְּכַוָונָה, וּרְעוּתָא דְּלִבָּא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דְּלָא שַׁלְטָא מוֹתָנָא בְּהַהוּא אֲתָר, וְלָא יִתְזַק, וְלָא יַכְלִין שְׁאַר עַמִּין לְשַׁלְּטָאָה עַל הַהוּא אֲתָר.
מַה כָּתוּב בְּאַהֲרֹן? (במדברים) וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה, שֶׁכָּפַת אֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת שֶׁלֹּא יָכוֹל לִשְׁלֹט כְּלָל וְלֹא לַעֲשׂוֹת דִּין. סִימָן זֶה נִמְסַר בְּיָדֵינוּ, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁאוֹמְרִים בְּכַוָּנָה וּרְצוֹן הַלֵּב אֶת מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁאֵין שׁוֹלֵט הַמָּוֶת בְּאוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא יֻזַּק, וְלֹא יְכוֹלִים שְׁאָר הָעַמִּים לִשְׁלֹט עַל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם.

תָּא חֲזֵי מַה כְּתִיב, מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כֵּיוָן דִּכְתִּיב מִזְבֵּחַ, אֲמַאי אִקְרֵי מִקְטַר קְטֹרֶת. אֶלָּא בְּגִין דְּנַטְלֵי מֵהַאי אֲתָר לְאַקְטְרָא, כְּמָה דְּעֲבַד אַהֲרֹן. תּוּ, מִזְבֵּחַ אִצְטְרִיךְ לְאַקְטְרָא לְקַדְּשָׁא לֵיהּ בְּהַהוּא קְטֹרֶת, וְעַל דָּא מִקְטַר קְטֹרֶת. תּוּ, מִקְטַר קְטֹרֶת, כְּתַרְגּוּמוֹ, לְאַקְטְרָא קְטֹרֶת, דְּהָא אָסִיר לְאַקְטְרָא בַּאֲתָר אַחֲרָא קְטֹרֶת, בַּר מִמַּחְתָּה. (נ"א ממחתה דיום הכפורים)
בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת. כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב מִזְבֵּחַ, לָמָּה נִקְרָא מִקְטַר קְטֹרֶת? אֶלָא מִשּׁוּם שֶׁנּוֹטְלִים מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה לְהַקְטִיר כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַהֲרֹן. עוֹד, הַמִּזְבֵּחַ צָרִיךְ לְהַקְטִיר לְקַדְּשׁוֹ בְּאוֹתָהּ קְטֹרֶת, וְעַל כֵּן מִקְטַר קְטֹרֶת. עוֹד, מִקְטַר קְטֹרֶת כְּתַרְגּוּמוֹ, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת. שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְהַקְטִיר בְּמָקוֹם אַחֵר קְטֹרֶת, רַק מִמַּחְתָּה. (ממחתה של יום הכפורים).

תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּדִינָא רָדִיף אֲבַתְרֵיהּ, אִצְטְרִיךְ לְהַאי קְטֹרֶת, וּלְאָתָבָא קַמֵּי מָארֵיהּ, דְּהָא סִיּוּעָא אִיהוּ לְאִסְתַּלְּקָא דִּינִין מִנֵּיהּ, וּבְהַאי וַדַּאי מִסְתַּלְּקִין מִנֵּיהּ, אִי הוּא רָגִיל בְּהַאי, לְאַדְכְּרָא תְּרֵין זִמְנִין בְּיוֹמָא, בְּצַפְרָא וּבְרַמְשָׁא, דִּכְתִּיב קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַבֹּקֶר וּכְתִיב בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. וְדָא אִיהוּ קִיוּמָא דְּעָלְמָא תָּדִיר, דִּכְתִּיב, (שמות ל) קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנִי יְיָ' לְדוֹרוֹתֵיכֶם וַדַּאי הוּא קִיוּמָא דְּעָלְמָא לְתַתָּא, וְקִיּוּמָא דְּעָלְמָא לְעֵילָּא.
בֹּא וּרְאֵה, זֶה מִי שֶׁדִּין רוֹדֵף אַחֲרָיו, צָרִיךְ אֶת הַקְּטֹרֶת הַזּוֹ וְלָשׁוּב לִפְנֵי רִבּוֹנוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא סִיּוּעַ לְסַלֵּק דִּינִים מִמֶּנּוּ, וּבָזֶה וַדַּאי הֵם מִסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ, אִם הוּא רָגִיל בְּכָךְ לְהַזְכִּיר פַּעֲמִים בַּיּוֹם – בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב, שֶׁכָּתוּב קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר, וְכָתוּב בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה. וְזֶהוּ קִיּוּמוֹ שֶׁל הָעוֹלָם תָּמִיד, שֶׁכָּתוּב (שמות ל) קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה' לְדֹרֹתֵיכֶם. וַדַּאי שֶׁהוּא קִיּוּם הָעוֹלָם לְמַטָּה וְקִיּוּם הָעוֹלָם לְמַעְלָה.

בְּהַהוּא אֲתָר דְּלָא אִדְכַּר בְּכָל יוֹמָא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דִּינִין דִּלְעֵילָּא שַׁרְיָין בֵּיהּ, וּמוֹתָנִין סַגִיאוּ בֵּיהּ, וְעַמִּין אַחֲרָנִין שַׁלְטִין עָלֵיהּ. בְּגִין דִּכְתִּיב, קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְיָ'. תָּמִיד אִיהוּ קַיְּימָא לִפְנֵי יְיָ', יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין אַחֲרָנִין, חֲבִיבָא אִיהוּ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת, דְּהוּא יַקִּיר וְחָבִיב קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, יַתִּיר מִכָּל פּוּלְחָנִין וּרְעוּתִין (נ"א ועובדין) דְּעָלְמָא. וְאַף עַל גַּב דִּצְלוֹתָא אִיהִי מְעַלְּיָיא מִכֹּלָּא, עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת הוּא יַקִּיר וְחָבִיב קָמֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
בְּאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁלֹּא נִזְכָּר בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, הַדִּינִים שֶׁלְּמַעְלָה שְׁרוּיִים בּוֹ וּמַגֵּפוֹת רַבּוֹת בּוֹ, וְעַמִּים אֲחֵרִים שׁוֹלְטִים עָלָיו, מִשּׁוּם שֶׁכָּתוּב קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי ה'. תָּמִיד הִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵי ה' יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת הָאֲחֵרוֹת. חָבִיב הוּא מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת, שֶׁהוּא נִכְבָּד וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהָרְצוֹנוֹת (והמעשים) שֶׁל הָעוֹלָם. וְאַף עַל גַּב שֶׁהַתְּפִלָּה מְעֻלָּה מֵהַכֹּל – מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת הוּא נִכְבָּד וְחָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

תָּא חֲזֵי, מַה בֵּין צְלוֹתָא לְעוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת. צְלוֹתָא אַתְקִינוּ לָהּ בַּאֲתָר דְּקָרְבְּנִין, דַּהֲווֹ עַבְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְכָל אִינּוּן קָרְבְּנִין דַּהֲווֹ עַבְדִּין יִשְׂרָאֵל, לָאו אִינּוּן חֲשִׁיבִין כִּקְטֹרֶת. וְתוּ מַה בֵּין הַאי לְהַאי. אֶלָּא צְלוֹתָא אִיהוּ תִּקּוּנָא לְאַתְקְנָא מַה דְּאִצְטְרִיךְ, קְטֹרֶת עָבִיד יַתִּיר, מְתַקֵּין וְקָשִׁיר קִשְׁרִין, וְעָבִיד נְהִירוּ יַתִּיר מִכֹּלָּא. וּמַאן אִיהוּ דְּאַעְבַּר זוּהֲמָא וְאִידְכֵּי מַשְׁכְּנָא, וְכֹלָּא אִתְנְהִיר וְאִתְתָּקַּן וְאִתְקָשַּׁר כַּחֲדָא.
בֹּא וּרְאֵה מַה בֵּין תְּפִלָּה לְמַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת. אֶת הַתְּפִלָּה תִּקְּנוּ בִּמְקוֹם קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים, וְכָל אוֹתָם קָרְבָּנוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים יִשְׂרָאֵל אֵינָם חֲשׁוּבִים כְּמוֹ הַקְּטֹרֶת. וְעוֹד, מַה בֵּין זֶה לָזֶה? אֶלָּא תְּפִלָּה הִיא תִּקּוּן לְתַקֵּן מַה שֶּׁצָּרִיךְ. קְטֹרֶת עוֹשָׂה יוֹתֵר, מְתַקֶּנֶת וְקוֹשֶׁרֶת קְשָׁרִים וְעוֹשָׂה אוֹר יוֹתֵר מֵהַכֹּל. וּמִי הוּא שֶׁמַּעֲבִיר זֻהֲמָה וּמְטַהֵר אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְהַכֹּל מֵאִיר וְנִתְקָן וְנִקְשָׁר כְּאֶחָד.

וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְאַקְדְּמָא עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת לִצְלוֹתָא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא, לְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא מֵעָלְמָא, דְּאִיהוּ תִּקּוּנָא דְּכֹלָּא, בְּכָל יוֹמָא וְיוֹמָא. כְּגַוְונָא דְּהַהוּא קָרְבָּנָא חֲבִיבָא דְּאִתְרְעֵי בֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
וְלָכֵן צְרִיכִים לְהַקְדִּים מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת לַתְּפִלָּה בְּכָל יוֹם וָיוֹם, לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה מֵהָעוֹלָם, שֶׁהִיא תִּקּוּן שֶׁל הַכֹּל בְּכָל יוֹם וָיוֹם, כְּמוֹ שֶׁאוֹתוֹ קָרְבָּן חָבִיב שֶׁמְּרֻצֶּה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

מַה כְּתִיב בְּמֹשֶׁה (שמותל) וַיֹּאמֶר יְיָ' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וְגוֹ' אַף עַל גַּב דְּאוֹקְמוּהָ, אֲבָל מַאי שְׁנָא בְּעוֹבָדָא דָּא יַתִּיר מִכָּל מַה דְּאָמַר לֵיהּ. אֶלָּא קַח לְךָ, לַהֲנָאָתָךְ וּלְתוֹעַלְתָּךְ. בְּגִין דְּכַד אִתְּתָא אִתְדַכְּאַת, הֲנָאוּתָא דְּבַעְלָהּ אִיהוּ. וְרָזָא דָּא קַח לְךָ סַמִּים, לְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא, לְאִתְקַדְּשָׁא אִתְּתָא בְּבַעְלָהּ. זַכָּאָה חוּלָקֵיהּ (דף רי"ט ע"ב) דְּמֹשֶׁה.
מַה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה? (שם) וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךְ סַמִּים נָטָף וְגוֹ'. אַף עַל גַּב שֶׁבֵּאֲרוּהָ, אֲבָל מַה שּׁוֹנֶה בְּמַעֲשֶׂה זֶה יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁאָמַר לוֹ? אֶלָּא קַח לְךְ – לַהֲנָאָתְךְ וּלְתוֹעַלְתְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁכְּשֶׁאִשָּׁה נִטְהֶרֶת, זוֹ הֲנָאָה לְבַעְלָהּ. וְסוֹד זֶה – קַח לְךְ סַמִּים, לְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה, לְקַדֵּשׁ אִשָּׁה עִם בַּעְלָהּ. אַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

כְּגַוְונָא דָּא (ויקרא ט) קַח לְךָ עֵגֶל בֵּן בָּקָר, דְּאִתְּמַר לְאַהֲרֹן. לְכַפָּרָא עַל חוֹבֵיהּ, עַל הַהוּא עֵגֶל דְּאִיהוּ גָּרִים לוֹן לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל דָּא כְּתִיב בְּמֹשֶׁה, קַח לְךָ, לַהֲנָאָתָךְ, וּלְתוֹעַלְתָּךְ. (ס"א לכך אוקמוה בפסל לך, מההוא פסולת דלוח אבנא נתעשר משה אוף הכי לך להנאתך ולטובתך)
כְּמוֹ כֵן קַח לְךְ עֵגֶל בֶּן בָּקָר שֶׁנֶּאֱמַר לְאַהֲרֹן, לְכַפֵּר עַל חֶטְאוֹ עַל אוֹתוֹ עֵגֶל שֶׁהוּא גָּרַם לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל. וְעַל זֶה כָּתוּב בְּמֹשֶׁה קַח לְךְ, לַהֲנָאָתְךְ וּלְתוֹעַלְתְּךְ. (לכךבארוה בפסל לך, מאותה פסלת של לוח אבן נתעשר משה. אף כאן לך להנאתך ולטובתך).

קְטֹרֶת קָשִׁיר קְשִׁירוּ, נָהִיר נְהִירוּ וְאַעְבַּר זוּהֲמָא. וְד' אִתְחַבָּר בה' (ד"א ד' אתעביד ה'), ה' אִתְחַבָּר בְּו'. ו' סָלִיק וְאִתְעַטָּר בְּה'. ה' אִתְנְהִיר בְּי'. וְכֹלָּא סָלִיק רְעוּתָא לְאֵין סוֹף. וַהֲוֵי כֹּלָּא קְשִׁירוּ חַד, וְאִתְעָבִיד חַד קְשִׁירוּ, בְּרָזָא חֲדָא דְּאִיהוּ קִשְׁרָא עִלָּאָה דְּכֹלָּא.
הַקְּטֹרֶת קוֹשֶׁרֶת קְשָׁרִים, מְאִירָה אוֹר וּמַעֲבִירָה זֻהֲמָה, וְד' מִתְחַבֶּרֶת בְּה' (ד' נעשית ה'), ה' מִתְחַבֶּרֶת בְּו', ו' עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת בְּה', ה' מְאִירָה בְּי', וְהַכֹּל מַעֲלֶה רָצוֹן לָאֵין סוֹף. וְנִהְיָה הַכֹּל קֶשֶׁר אֶחָד, וְנַעֲשֶׂה קֶשֶׁר אֶחָד בְּסוֹד אֶחָד, שֶׁהוּא קֶשֶׁר עֶלְיוֹן שֶׁל הַכֹּל.

מִכָּאן וּלְהָלְאָה, כֵּיוָן דְּכֹלָּא אִתְקַשְּׁרָא בְּהַאי קִשְׁרָא, אִתְעֲטָּר כֹּלָּא בְּרָזָא דְּאֵין סוֹף. וְרָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְנְהִיר, וְאִתְעַטָּר בְּכָל סִטְרִין, וְעָלְמִין כֻּלְּהוּ בְּחֶדְוָה. וְאִתְנְהִירוּ בּוּצִינִין וּמְזוֹנִין וּבִרְכָּאן אִשְׁתְּכָחוּ בְּכָל עָלְמִין, וְכֹלָּא בְּרָזָא דִּקְטֹרֶת. וְאִי זוּהֲמָא לָא אִתְעַבָּר, כֹּלָּא לָא אִתְעָבִיד. דְּכֹלָּא בְּהַאי תַּלְיָיא.
מִכָּאן וָהָלְאָה, כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר בַּקֶּשֶׁר הַזֶּה, אָז הַכֹּל מִתְעַטֵּר בְּסוֹד הָאֵין סוֹף, וְסוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נָאוֹר, וּמִתְעַטֵּר בְּכָל הַצְּדָדִים, וְכָל הָעוֹלָמוֹת בְּשִׂמְחָה, וּמְאִירִים הַמְּאוֹרוֹת, וּמְזוֹנוֹת וּבְרָכוֹת נִמְצָאוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, וְהַכֹּל בְּסוֹד הַקְּטֹרֶת. וְאִם הַזֻּהֲמָה אֵינָהּ עוֹבֶרֶת, הַכֹּל לֹא נַעֲשֶׂה, שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בָּזֶה.

תָּא חֲזֵי, קְטֹרֶת אִיהוּ קַדְמָאָה תָּדִיר, קֳדָם לְכֹלָּא. וּבְּגִין כָּךְ עוֹבָדָא דִּקְטֹרֶת אִצְטְרִיךְ לְאַקְדְּמָא לִצְלוֹתָא, לְשִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָן. בְּגִין דְּכָל דָּא לָא סַלְּקָא, וְלָא אִתְתָּקַּן, וְלָא אִתְקָשָּׁר, עַד דְּאִתְעֲבָר זוּהֲמָא, מַה כְּתִיב (ויקרא ט"ז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' בְּקַדְמִיתָא, וּלְבָתַר וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם. וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְכַפְּרָא עַל קוּדְשָׁא, וּלְאַעְבְּרָא זוּהֲמָא, וּלְאִתְדַכְּאָה קֻדְשָׁא. וּלְבָתַר שִׁירִין וְתוּשְׁבְּחָאן וּצְלוֹתִין, כֹּלָּא כִּדְקָאָמְרָן.
בֹּא וּרְאֵה, הַקְּטֹרֶת הִיא רִאשׁוֹנָה תָּמִיד לִפְנֵי הַכֹּל. וּמִשּׁוּם כָּךְ מַעֲשֵׂה הַקְּטֹרֶת צָרִיךְ לְהַקְדִּים לַתְּפִלָּה, לַשִּׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, מִשּׁוּם שֶׁכָּל זֶה לֹא עוֹלֶה וְלֹא נִתְקָן וְלֹא נִקְשָׁר עַד שֶׁעוֹבֶרֶת הַזֻּהֲמָה. מָה כָּתוּב? (ויקרא טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ וְגוֹ' – בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחַר כָּךְ – וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַ אתָם. וְעַל כֵּן צְרִיכִים לְכַפֵּר עַל הַקֹּדֶשׁ וּלְהַעֲבִיר הַזֻּהֲמָה וּלְטַהֵר הַקֹּדֶשׁ, וְאַחַר כָּךְ שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּתְפִלּוֹת, הַכֹּל כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ.

זַכָּאִין אִינּוּן יִשְׂרָאֵל בְּעָלְמָא דֵּין, וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי, דְּהָא אִינּוּן יַדְעִין לְתַקְּנָא תִּקּוּנָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, כִּדְבָעֵינָן לְתַקְּנָא תִּקּוּנָא מִתַּתָּא לְעֵילָּא עַד דְּאִתְקָשָּׁר כֹּלָּא כַּחֲדָא, בְּקִשּׁוּרָא חַד, בְּהַהוּא קִטוּרָא (ס"א קשורא) עִלָּאָה כַּד בָּעֵינָן לְתַקְּנָא (תקונין לתתא בעינן לתקנא) בְּתִקּוּנָא דְּאַתְוָון רְשִׁימִין, דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְקְרֵי בְּהוֹן.
אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁהֲרֵי הֵם יוֹדְעִים לְתַקֵּן תִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וָמַטָּה, כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לְתַקֵּן תִּקּוּן מִמַּטָּה לְמַעְלָה עַד שֶׁהַכֹּל נִקְשָׁר כְּאֶחָד בְּקֶשֶׁר אֶחָד בְּאוֹתוֹ קֶשֶׁר (קשור) עֶלְיוֹן כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לְתַקֵּן (תקונים שלמטה צריכים לתקן) בְּתִקּוּן שֶׁל הָאוֹתִיּוֹת הָרְשׁוּמוֹת שֶׁנִּקְרָא בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.